אבודים בעצמנו

פרק 17-ג'וני:

מה זה אומר שדניאל לא אח שלה? ומאיפה קודי הזה הגיע?

למען השם אני מתחיל כבר להתעצבן מכל המצב הזה אני מרגיש כמו דביל ואני שונא להרגיש ככה.

״אני לא פאקינג מבין כלום וזה מחרפן לי את המוח, תסבירי לי מה הולך פה״ אמרתי מותש כבר.

״אני לא באמת אחות של דניאל אני מאומצת״ וודאפק מה מאיפה זה בא?.

״כשהייתי בת בערך 4 נסענו לאיזה תערוכה מפגרת, התעקשתי שניסע ברכב כי אני מפחדת מטיסות אז ההורים שלי הסכימו ובמקום לטוס כשעה וחצי היינו צריכים לנסוע יום שלם, היה כיף בתערוכה עשינו צחוקים וירדנו על כל הציורים המכוערים שהיו שם, אחרי התערוכה נסענו חזרה הביתה, אבא שלי היה מעט עייף אבל הוא לא התלונן.״

היא עצרה לנשום לרגע ואני חיכיתי בסבלנות שתמשיך.

״כמעט הגענו הביתה אבל אז רכב אחד סטה לנתיב שלנו, הנהג היה שיכור ולא שם לב אלינו ואבא שלי היה עייף מדי כדי להגיב מהר, התנגשנו והרכב התהפך. אמא שלי מתה במקום. את אבא שלי, אחי קודי ואותי פינו לבית חולים, אבא שלי היה במצב קשה הרופאים עשו כל מה שהם יכלו אבל בסוף הוא מת, אני ניצלתי מהתאונה הזאת בנס חוץ מצלקת מכוערת לאורך הבטן שלי לא קרה לי כלום״ היא אמרה.

״ומה עם קודי?״ שאלתי אותה.

דמעות ירדו לה בלחיים ומחיתי לה אותם ״קודי היה במצב קשה, הרופאים הרדימו והנשימו אותו ובסוף הוא נכנס לקומה הוא ככה מאז״ היא אמרה בכאב.

״אבל איך זה הגיוני? למה שהרופאים ימשיכו להשאיר אותו שם, לא עדיף לנתק אותו מהמכונות?״

היא פרצה בבכי מהשאלה שלי, אמרתי משהו לא בסדר?

״זה הקטע ג׳וני, שאני לא מסוגלת אני כל חודש משלמת את החשבון של בית החולים והולכת לבקר אותו כי יש לי תקווה שהוא יתעורר יום אחד, הוא כל מה שנשאר לי בעולם הזה, אם הוא ילך מה אני אמורה לעשות?״ הבנתי אותה, הבנתי את הכאב שלה.

״פאק ויו אני מצטער אני מבין אותך״ אמרתי לה בכנות.

פתאום הכל היה מובן לי, הקבר שהיא הלכה אליו והסיבה שהיא הייתה בבית החולים והלכה למחלקה של הקומה רק עדיין לא הסתדר לי משהו בסיפור, למה שהיא תפחד כל כך מדניאל?

״יש משהו שאני לא מבין״ אמרתי לה והיא הביטה בי.

״למה את מפחדת מדניאל כל כך?״