אבודים בעצמנו

פרק 4-תיאו:

במהלך הסיור של בּל שמרתי על שתיקה ותייקתי את כל המידע בראשי.

״אתה יודע שהחניך המשותף שלנו יהיה טומי-״ בּל אמרה קוטעת את חוט מחשבתי.

״משותף?״ שאלתי בתמיהה הרי זה לא מה שביקשתי וזה לא מה שג׳סי הסבירה לי בהתחלה.

״כן, טומי היה חניך שלי וכיוון שביקשת את החניך הותיק ביותר אנחנו ניהיה איתו יחד״ היא ענתה

״ולמה שאת לא תחליפי חניך?״ שאלתי בתמיהה וברצון להבין את כוונותיה כלפיו.

״סליחה?״ בּל שאלה בהלם

״שמעת מה אמרתי״ עניתי לה ביובש

״לא שאני חייבת לך הסבר מסוים אבל לא אחליף אותו כי טומי הוא לא סתם חניך עבורי הוא כמו אחי הקטן״, רוגע ובלבול עברו בחזי אך הדחקתי זאת הצידה לא אתן לכמה משפטים לערער את הסיבה שאני נמצא פה.

המשכנו את הסיור כאילו לא קרה דבר, בּל לקחה אותי לראות את שאר החדרים הרלוונטיים בבית האומנה כמו חדר המנוחה, חדר הילדים וחדרי השינה של הילדים ושל חלק מהצוות, בסוף הסיור היינו בדרך למשרד של ג׳סי כפי שביקשה, ולא יכולתי לעצור את עצמי לפני ששאלתי ״את גם גרה פה?״

למה אכפת לי? לא אכפת לי אני סתם אוסף מידע שעלול להיות רלוונטי.

נראה שהיא לא אהבה את שאלתי אך בכל זאת ענתה ״לא, הבית שלי במרחק הליכה של 20 דקות מכאן״ הנהנתי מעניין ארשום זאת לעצמי המשכנו ללכת בשתיקה למשרדה של ג׳סי.

״אני מקווה שאתה מתרשם מהמקום שלנו, אנחנו עושים את מרב המאמצים כדי שלילדים האלה יהיה את הטוב ביותר ואת תחושת המשפחה בצורה האולטימטיבית ביותר שאפשר להשיג״ אמרה ג׳סי בהתגאות צנועה כזאת, ידעתי שלא טעיתי לגבי המקום הזה אני לעולם לא טועה.

נראה שחיכתה לתשובה לכן הוספתי ״בהחלט מתרשם לטובה״ עניתי בקרירות הרגילה שלי, לא נראה שזה הפריע לבּל אך ג'סי הצטמררה קצת.

״עכשיו אשמח שתלכו לפגוש את טומי כדי שבמפגש הבא תוכלו להיות איתו מההתחלה״ תחושת סיפוק ולחץ מילאו את חזי.

למה לעשות משימות כמו רצח, מרדף, סחר בסמים ועוד לא מלחיץ אותי אבל לראות ילד בן כמעט 8 כן?!

התחלנו ללכת לכיוון חדר הילדים בו טומי נמצא, חשתי באווירה מתוחה ונראה שבּל רוצה להגיד משהו.

״את מתכוונת להגיד את מה שאת רוצה להגיד?״ שאלתי בטון קר.

בלבול היה על פניה כאילו לא הבינה איך ידעתי ,״אני טוב בלקרוא אנשים כך ידעתי״.

שוב בלבול הופיע בפניה כיוון שעניתי על עוד שאלה שהייתה בראשה אך היא לא היססה שנית ואמרה את מה שרצתה להגיד ״לא רציתי להגיד זאת בפני ג׳סי כדי לא לפגוע בה אבל אם אתה לא מתכוון להישאר פה אני מבקשת שתלך ואל תפגוש את טומי מכיוון שיש לו בעיות היקשרות קשות, בגלל אובדן משפחתו קשה לו להיקשר ולוקח לו זמן להתחבר לאנשים חדשים, לכן אתה צריך לדעת שזה תהליך שיהיה לך קשה ואם אינך מוכן לעשות כל מאמץ עבורו אני מבקשת שתצא מכאן״ היא אמרה בצורה הכי מגוננת שאפשר כאילו היא נלחמת על הילד שלה.

הדבר הזה עשה לי צביטה בלב ״אני לא מתכוון ללכת לשום מקום, להכיר את טומי זה חשוב לי וכשהגעתי הנה מלכתחילה לא ציפיתי שישר יחבק ויאהב אותי אבל הוא חשו-״עצרתי את עצמי מלהגיד שטויות.

והמשכתי ״אז לא אני לא מתכוון ללכת ואין לך כל סיבה לדאגה אעשה הכל כדי שטומי יבטח בי וירגיש בנוח איתי״.

בּל כנראה ראתה את הכנות בעיניי ולכן פתחה את הדלת ונתנה לי להיכנס לפגוש את טומי.