אבודים בעצמנו

פרק 8-בל:

היום האירוע של השר אדוארד מה שאומר שהוריי מגיעים הביתה וזה בדיוק מה שחסר לי כרגע על הראש.

התארגנתי לאירוע ולבשתי את שמלתי הארוכה בצבע אדום עם השסע הצדדי והמחשוף הקליל בחזה, השמלה חבקה את קימוריי והבליטה את המקומות הנכונים, הברשתי את שיערי ושמתי סיכת פנינים שתתפוס את חלק מקצוות שערי אחורה ואת שאר השיער פיזרתי, שמתי מסקרה על ריסיי ומשכתי את שפתיי בגלוס שקוף אך חוץ מזה שמרתי על מראה נקי אני לא אוהבת יותר מדי שכבות על פניי אבל הוריי מחייבים אותי להיראות נאה מספיק כדי שאוכל למצוא בעל עשיר, גלגלתי את עיניי כאילו אצא עם אחד מהפוצים האלו.

הוריי הגיעו בדיוק בשעה 19:00 כמו שאמרו ומיד יצאנו לאירוע בלימוזינה השחורה של הוריי, ברור שהם ירצו להיות מפונפנים.

כשהתיישבתי אימי הסתכלה עליי במבט בוחן ושיפוטי ואמרה ״למה לא התאפרת יותר? איך את מצפה למצוא בעל עשיר בעל מעמד מכובד אם את נראית בצורה כזאת? וגם לא יזיק לך להוריד כמה קילוגרמים השמנת מאוד״.

כבשתי את דמעותיי לא אתן למילותיה הרגילות והפוגעניות לחלחל אליי בצורה כזו, מה גם שידעתי שזה לא נכון אני שוקלת בסך הכל 58 קילוגרמים שזה תקין ביחס לגבוה שלי העומד על כ-1.61.

״היי אמא, אני בסדר תודה ששאלת״ אמרתי בחיוך מזויף.

אימי גלגלה את עיניה בתגובה ואבי לא התייחס למה שאירע הרגע, המשכנו בנסיעה שקטה עד שהגענו לאולם האירועים המפואר למדי ביחס לאירוע שכזה.

האירוע היה אירוע פוליטי לשם הבחירות המתקרבות.

השר אדוארד מתמודד השנה לתפקיד ראש העיר ולכן הוא מתחנף לכל האנשים החשובים בעיר כדי להגדיל את סיכוייו להיבחר.

אם לי הייתה זכות בחירה לא הייתי מצביעה לאיש הסוטה הזה לעולם אבל מי אני שאביע את דעתי בנושא.

ישר שהתחיל האירוע הוריי הלכו לעמדת התצלום כדי להראות לעולם נוכחות, עמדתי באמצע הוריי מצדדי מחבקים אותי חייכנו כאילו אנחנו משפחה אוהבת ההצגה הקבועה שלנו בכל אירוע, מיד לאחר התצלום הוריי נעלמו ונשארתי לעמוד לבדי.

לא מצאתי את עצמי במקום הזה והרגשתי שהקירות סוגרים עליי לכן הלכתי להתאוורר קצת במסדרון.כשיצאתי נתקעתי במשהו קשה .

״אווץ׳״ מלמלתי בגלל המכה שקיבלתי.

כשפקחתי את עיניי הופתעתי לראות שמה שנתקעתי בו היה לא אחר מאשר ״תיאו?״ שאלתי בבלבול

״מה אתה עושה כאן?״.