אבודים בעצמנו

פרק 10-ליז:

דניאל המזדיין הלך לפני 40 דקות בערך אבל בראיין לא הוציא מילה מאז הוא רק ישב מזועזע על הרצפה ובהה בה.

״בראיין?״ שאלתי אבל הוא לא ענה

״בראיין דבר איתי, מה קורה?״ בראיין הסתכל עליי ונראה אבוד, כאילו לא ידע אם לסמוך עליי או לא נראה שכל המצב עם דניאל ערער אותו לחלוטין וטשטש לו את כל הקווים והוא לא יודע על מי לסמוך ועל מי לא.

״בראיין אתה יכול לסמוך עליי, אני באותו מצב כמוך זוכר?״

הבנה הפציעה לו בעיניים והוא אמר ״אני מצטער, זה פשוט שסמכתי עליו כל-כך סיפרתי לו דברים שלא סיפרתי לאיש, אפילו לחברים הכי טובים שלי לא סיפרתי״

״כמו למשל על ההורים שלך?״ שאלתי אותו

״כן״ הוא אמר בקצרה וחזר לבהות באותה נקודה, באתי לשאול מה קרה עם ההורים שלו אבל מישהו נכנס.

זה היה בוב, שיט זה לא מבשר טובות.בראיין התאפס על עצמו ונעמד מתוך כוננות למתרחש.

״טוב אז אחרי ההפתעה הקטנה שסידרתי לך בראיין הגיע הזמן להחזיר לי גם טובה קטנה, אתה לא חושב?״ שאל אותו בוב

״לך תזדיין״ אמר לו בראיין בארס ״מה אמרתי לך על הדיבור שלך?״ הוא שאל אותו בכעס

בראיין נזכר מה זה אומר לגביי והוא שמר על קור רוח, הייתי אסירת תודה על כך למרות שידעתי כמה זה קשה לו.

״אני משחרר אותך עכשיו אבל צעד אחד לא במקום והמוח שלה מפוזר על הרצפה מובן?!״ שאל בוב את בראיין כמו ששאל אותי, הוא הנהן בתגובה ואז בוב שחרר אותו.

הוא קירב אותו אליי ואמר לו ״אתה תזיין אותה עכשיו כאילו חייך תלויים בכך, בעצם לא כאילו הם באמת תלויים בכך״.

בוב צחק כאילו אמר את הדבר הכי מצחיק בעולם ״תירה בי״ בראיין אמר לו.

״מה?! לא עצור בראיין אני לא מסכימה״ אמרתי בבהלה.

״אני לא מתכוון לאנוס אותך פרפר״ פרפר? זה חדש.

״אתה לא אונס אותי אני מסכימה לזה בבקשה״ אמרתי לו והוא נראה מיוסר

״אני צריכה אותך איתי בבקשה פשוט תעשה את זה״ אמרתי ונראה שניצחתי את המלחמה שהתחוללה בראשו.

הוא התפשט ואז הפשיט אותי ״אני מצטער אני כל-כך מצטער״ הוא אמר

״זה בסדר בראיין הכל בסדר״ הוא התקרב ונשק לי על השפתיים, הנשיקה הזאת הייתה נשיקת התנצלות, זאת הייתה נשיקה מיוסרת וכואבת אבל טובה באותה מידה.

הוא חדר אל גופי לאט לאט עד שגמר ואמר ״תסלחי לי בבקשה תסלחי לי״.

הייתי שבורה כעסתי כל כך אבל לא על בראיין הוא קורבן בדיוק כמוני כעסתי לראות שבוב גמר מאחורינו כאילו היינו הדבר הטוב ביותר שראה אי פעם.

הורדתי את ראשי אל ראשו של בראיין והוא החזיק לי את הלחיים והצמיד את ראשו קרוב לראשי, ומצאתי נחמה לרגע.

״מדהים פשוט מדהים״ אמר בוב ומשך את בראיין לאחור חזרה אל האזיקים שלו, ישר הרגשתי את החוסר שלו.

״אני נשבע לך שאתה תצטער על זה״ בראיין אמר לו בטון הכי קר בעולם.