פרק 19-רפאל:

56 3 0
                                    

*כעבור חודש*

היום אני משתחרר מהבית חולים, לא יכולתי להתכחש לתחושה המבאסת שהרגשתי הייתי רגיל לראות את איזבלה בכל יום ועכשיו זה לא יקרה.


אחרי הנשיקה שלנו לא הפסקנו להגניב אחד לשנייה מבטים בזמן שהיא הייתה עובדת ולפעמים היינו מתנשקים.


ג׳וני הבן זונה הזה הרגיש שיש משהו ולכן הוא שאל ״מה קורה בינך לבין איזי?״ כן המניאק והיא הפכו לחברים טובים בזמן שהייתי כאן, נראה שהוא אוהב אותה והאמת זה שימח אותי.


״לא קורה כלום״ אמרתי לו.


״אל תזיין לי את המוח ראיתי איך אתה מפשיט אותך במבט שלך״ הוא אמר חסר סבלנות ומשועשע.

העברתי יד על הפנים שלי ״פאק אחי נראה לי שאני מאוהב״ אמרתי לו וחייכתי כמו אידיוט.

ג׳וני הסתכל עליי כלא מאמין ״אני לא מאמין הגיע היום בו בחורה הצליחה להוציא לך את הראש מהתחת, איזי היא באמת דבר מיוחד״.

״סתום את הפה הראש שלי לא היה בתחת״ אמרתי לו עצבני והוא צחק.

״אז..להתראות רפאל״ איזבלה אמרה לי מבואסת כשבאתי לעזוב את החדר.


״להתראות נסיכה שלי״ אמרתי לה בחזרה.

״את יודעת שזה לא הסוף נכון?״ שאלתי כי רציתי לוודא שאנחנו חושבים אותו דבר.

״ברור שאני יודעת את זה אבל זה קשה לי הייתי רגילה לראות אותך כל יום ועכשיו אתה לא תבוא הנה״ היא אמרה והשפילה מבט.

״אני אבוא לבקר אותך כל יום אני מבטיח״ ניצוץ של תקווה הופיע בעיניה ונישקתי אותה שוב הפעם הראיתי לה בנשיקה שלי את הגעגוע הראיתי לה את הכרת התודה שלי על מה שעשתה למעני הראיתי לה שהיא חשובה לי.

תיאו אסף אותי מבית החולים ״אני שמח שאתה חוזר הביתה רפאל״.


הנהנתי ״גם אני תיאו״.

נכנסתי אל הבית ואז שמעתי ״הפתעהה״ הייתי בשוק ראיתי את כל החברים שלי בבית שלי עומדים ונרגשים שאני כאן.


תומאס ולין, תיאו ובּל, בראיין וליז, ג׳וני וויולטה הרגשתי שמח ומאושר שיש לי אותם אבל התבאסתי לראות שאיזבלה לא כאן, היא חסרה.


״היי רפאל״ שמעתי את הקול שלה מאחוריי והסתובבתי בהלם.


״נסיכה שלי? מה את עושה פה?״ אמרתי מאושר והמום.

״ג׳וני הביא אותי הנה, הוא אסף אותי כשיצאת עם תיאו, הוא אמר שהם עושים לך מסיבת חזרה הביתה ושהוא יודע שתרצה שאהיה פה אז הנה אני״ היא אמרה וצחקה במבוכה.

ג׳וני הבן זונה הזה מכיר אותי כל כך טוב.

פאק אני אוהב את האישה הזאת כל כך, הלכתי לעברה ונישקתי אותה ממש לא עניין אותי מי צופה בנו ומי נמצא בחדר, בנשיקה הזאת הרגשתי שכולם נעלמים מכאן ורק אני והיא נמצאים.


״הם כאלו מתוקים אני לא יכולה״ לין אמרה ומחאה דמעה.


״כמעט כמונו מלאך״ תומאס אמר לה בתגובה ועטף אותה בחיבוק.

״היית מת״ אמרתי לו ושלחתי לעברו מבט רצחני וכולם צחקו והסתכלו עליי בשוק.

הם ידעו כמה אני נגד אהבה ועד כמה שאני חושב שזה בולשיט, והאמת שהייתי מופתע גם מעצמי.

אבודים בעצמנוWhere stories live. Discover now