אבודים בעצמנו

פרק 13-בראיין:

״בוקר טובב צעצועים שלי״ הקול המזדיין של בוב אמר והעיר אותנו משינה פאק נראה שנרדמתי קצת אני לא מאמין.

קפצתי על רגליי מיד דרוך לקראת מה שעומד לבוא.

״היום נעשה משהו שונה״ בוב החל לומר וראיתי שדניאל נכנס אל החדר, מה קורה פה? יש לי תחושה מאוד לא טובה לגבי זה.

הסתכלתי לכיוון של ליז וראיתי שהיא עומדת ומשדרת חוזק אבל העיניים שלה שידרו פחד עמוק.

״היום דניאל ואני לא נצפה מהצד, אלא נהייה שותפים מלאים בעשייה״.

״מה הכוונה?״ שאלתי בבלבול ולחץ

״זה אומר שאני הולך לזיין את ליז המתוקה שלנו ודניאל הולך לזיין אותך חתיך״ בוב אמר וקרץ לעברי.

הלב שלי נעצר לרגע אני נשבע שהרגשתי שהוא נעצר, אין מצב זה לא קורה, זה לא פאקינג קורה.

״אתה לא תיגע בה, אתה שומע אותי חתיכת אנס מזדיין וסוטה שכמוך, אתה לא תיגע בה״ התחלתי לצעוק עליו והוא כבר הפשיט אותה.

הרגשתי את דניאל מאחוריי אבל זה לא עניין אותי כל מה שהיה אכפת לי זה מליז, התחלתי לטלטל את האזיקים שלי וצעקתי

״תעזוב אותה פאקינג תעזוב אותה, אני נשבע לך..״

הרגשתי את דניאל חודר אליי מאחורה וזעקתי מכאב ״אייי, פאק אני נשבע לכם שאני אהרוג את שניכם ברגע שאצא מפה״.

דניאל צחק וחדר אליי עוד ועוד ״תמיד ההיית כזה מתוק ומלא אופטימיות, חבל שזה לא השתלם לך״ הוא אמר ואז גנח מעונג.

שמעתי את ליז צועקת מכאב ״איייי״

״ליז תסתכלי עליי״ אמרתי לה

״ליז בבקשה תסתכלי עליי״ היא הרימה את מבטה אליי

״אני מצטער פרפר שלי, אני מצטער, אני אוציא אותך מכאן אני נשבע לך תאמיני לי בבקשה״

היא הנהנה וראיתי שהיא סומכת עליי.

״אל תורידי את המבט שלך ממני פרפר, זה עוד מעט נגמר״.

הסתכלנו אחד על השנייה בזמן שאנסו את שנינו מאחור ,אחרי כמה דקות שניהם גמרו, בוב על ליז ודניאל עליי.

הרגשתי מת.

האדם שהיה אחד החשובים לי אנס אותי ועוד מול ליז הפרפר שלי.

אני אקיים את הבטחתי אליה אני הוציא אותה מכאן גם אם זה הדבר האחרון שאי פעם אעשה.