פרק 18-ויולטה:

63 3 0
                                    

״למה את מפחדת מדניאל כל כך?״ הוא שאל.

אני לא יכולה לספר לו את זה אני הבטחתי לדניאל הוא יהרוג אותי, ויולטה תפסיקי דניאל מת הוא לא יעשה לך כלום, הזכרתי את זה לעצמי ולכן המשכתי לספר לג׳וני.

״אחרי שההורים שלי מתו, המדינה חיפשה לי מקום לגור בו זה הקשה עליהם כי לא הייתה לי עוד משפחה, אבל לאבי היה את חברו הטוב ביותר רובי, אבא של דניאל הוא הציע לאמץ אותי והמדינה הסכימה כמובן בלי לברר כלום לפני.

דניאל היה רגיל להיות הילד היחיד והמפונק בבית ופתאום פלשתי לו לשם וקיבלתי יחס מההורים שלו כי הם ריחמו עליי, הוא התחיל להתעצבן ולריב איתי על שטויות, חשבתי שזה סתם ריב של אחים כמו שהיה לי ולקודי אבל מהר מאוד זה הידרדר והבנתי שזה דפוק לגמרי״ עצרתי לרגע וראיתי שג׳וני מקשיב לי במלוא הרצינות, זה היה חמוד.

״ההורים שלו בקושי היו בבית אז דניאל הרשה לעצמו לקחת פיקוד, הוא היה נועל אותי בחדר במשך ימים כדי להביא חברים, הוא היה מרעיב אותי ומספר להורים שלו שאני אוכלת טוב והוא היה מכה אותי כל הזמן עד שכמעט הייתי מתעלפת״ ג׳וני נדרך ונראה עצבני.

״אבל תמיד היית נראית בסדר כשהיינו מגיעים, איך זה הגיוני?״ הוא אמר כלא מבין והבנתי את השאלה שלו.

״דניאל היה חכם הוא ידע שאם הוא ישאיר סימנים זה יהיה חשוד, אז הוא פשוט היה מכה אותי באזורים שהיו מכוסים״ עניתי לו.

״אבל מה קרה ביום ההוא שחלמת עליו?״ קיוויתי שהשאלה הזאת לא תגיע, ידעתי איך הוא ירגיש לגבי מה שאגיד אבל לא יכולתי לשקר לו.

״אתה זוכר את היום ההוא שהגעת אל דניאל וניסינו להכין עוגיות אבל הם יצאו כמו גוש פחם?״ שאלתי אותו והוא הנהן וצחק בגלל שנזכר בעוגיות ההן.


״אבל איך זה קשור?״ הוא שאל כלא מבין.

״אני לא יודעת אם אתה זוכר זה היה מזמן אבל באותו היום דניאל נכנס למטבח כשכמעט התנשקנו״ אמרתי והסמקתי.

״ברור שאני זוכר את זה״ ג׳וני אמר והתרגשתי לדעת שהוא לא שכח את הרגע הזה.

״אבל דניאל אמר שהכל בסדר, הוא ביקש שלא יקרה כלום ובאמת לא עשינו כלום מאז אפילו לא דיברנו״ הוא הוסיף.

הנהנתי ״אני יודעת, כשהוא אמר לך שהכל בסדר הייתי מופתעת והרגשתי הקלה, אבל התחושה עברה כשהלכת עם החברים שלך, ישר שדניאל סגר את הדלת הוא התחיל להתעצבן עליי ולזרוק דברים באוויר הוא אמר שאני זונה ושאני מחפשת את התשומת לב של החברים שלו, הוא אמר לי שאני הולכת להצטער על זה ואז הוא התקרב אליי, התחננתי בפניו שלא יעשה לי כלום והבטחתי לו שזה לא יקרה יותר אבל הוא לא הקשיב לי הוא היה כל כך עצבני, הוא הרביץ לי כאילו אני איזה שק חבטות מחורבן לא עניין אותו אם זה בפנים או לא הוא פשוט הרביץ עד שהתעלפתי, דניאל נבהל כי פחד מההורים שלו אז הוא לקח אותי לבית חולים, הוא אמר להם שנפלתי במדרגות והם האמינו לו״ ג׳וני היה דרוך ועצבני ברמות, בחיים לא ראיתי את המבט הזה שלו.

״ג׳וני?״ אמרתי לו מנסה להרגיע אותו.

אבודים בעצמנוWhere stories live. Discover now