אבודים בעצמנו

פרק 5-ג'וני:

נפלתי על הברכיים שלי ליד רפאל, ״רפאל מה עשית?״ שאלתי אותו בהלם.

״הצלתי לך את התחת הלא דבר״ הוא אמר מתאמץ לנשום.

״לא לא מטומטם לא ביקשתי ממך״ אמרתי לו לחוץ כשראיתי שהכדור פגע לו ליד הריאות.

״אוי אתה דואג לי? ידעתי שאתה אוהב אותי״ רפאל אמר עם חיוך והשתעל, הוא התחיל לעצום עיניים.

״רפאל תישאר איתי, אני לא צוחק איתך תישאר איתי״ צעקתי לו.

״אני.. אני לא יכול״ הוא אמר לי במעורפל.

הוא לא היה ציני הוא לא התבדח על זה שהוא תמיד ידע שאני רוצה אותו קרוב, הוא לא אמר שאני תקוע איתו לנצח הוא לא רב איתי בגלל משהו מפגר, הוא אמר שהוא לא יכול.

״לא לא לא רפאל פאק רפאל בבקשה״ אמרתי לו תוך כדי שאני סוחב אותו לרכב, הוא עדיין בהכרה, הנחתי אותו ונסעתי כמו מטורף באאודי המזדיינת שלי.

״נו רפאל תצעק עליי כי אכלתי לך את הפיצה לפני כמה חודשים, עדיין לא קניתי לך חדשה״ אמרתי לו חסר אונים והוא הסתכל עליי והחל לסגור את עיניו.

״אני מצטער ג׳וני״ הוא אמר לי בקושי נושם.

״רפאל תיזהר ממני אתה לא עוצם לי עיניים עכשיו, אולי תכעס עליי כי נתקענו בעמוד?״ אמרתי מחכה שהוא יגיד לי שאני המטומטם שנתקע בעמוד והוא נתקע בי, הוא לא עשה את זה.

״רפאל יבן זונה תצעק עליי כי לקחתי לך את המושב ליד החלון ונתקעת ליד ילד עם נזלת נו רפאל בבקשהההה״ אמרתי לו בתחנונים וצעקה אבל הוא כבר עצם את העיניים שלו.

פאק לא פאק רפאללל, ״אהההההה״ צעקתי כמו פסיכי.

התקשרתי לתיאו,״תיאו ירו ברפאל תעדכן את רוברט שיכין את המחלקה שתהייה ריקה אני תוך 10 דקות שם״.

רוברט היה אחראי על המחלקה של הטיפול נמרץ שלנו, היו שם את כל העובדים הטובים ביותר והמקצועיים ביותר.

״מה זאת אומרת ירו ברפאל?״ הוא שאל בלחץ.

״לא שמעת מה שאמרתי?!״ אמרתי לו בכעס.

״תתקשר אל רוברט ותפסיק לבזבז זמן ואל תספר כלום לבראיין זה הדבר האחרון שהוא צריך על הראש״. אמרתי וניתקתי את השיחה.

״אתה לא עוזב אותי אתה שומע? עדיין לא החזרת לי על כל הדברים שאמרת שתחזיר לי, פאק אתה כל מה שיש לי בעולם המזויין הזה רפאל אם אתה הולך אני לא נשאר כאן אתה שומע אותי?! אני לא נשאר כאן״ אמרתי לו בצעקת ייאוש והרגשתי רטיבות על הלחי שלי, מה זה? דמעות, יורדות לי דמעות לא בכיתי מאז שהייתי בן 9 בערך.

החניתי את הרכב שלי בכניסה למחלקה שלנו לא טורח להרים את הקלאץ׳, שתזדיין המכונית לא אכפת לי.

הרמתי את רפאל והכנסתי אותו לבפנים ישר שהגעתי רוברט הגיע עם מיטה ועוד צוות, השכבתי את רפאל על המיטה והם לקחו אותו לחדר טיפולים.

נפלתי על הברכיים מתקשה לנשום ״אלוהים אני לא איש מאמין אבל תשמור לי עליו אני מתחנן המניאק הזה זה כל מה שיש לי״ אמרתי ולא הצלחתי לזוז מהרצפה.