אבודים בעצמנו

פרק 6-רפאל:

הרגשתי בערפל, הסתכלתי לצד וראיתי את ג׳וני שוכב לידי.

״ג׳וני״ אמרתי לו בלחישה וגנחתי מהמאמץ, פאק זה פאקינג כאב.

ג׳וני הסתכל עליי בהלם ״פאק רפאל, אני לא מאמין״ הוא רץ אליי ובדק שאני באמת כאן .

״עכשיו זה החלק שבו אנחנו מתנשקים?״ אמרתי לו בצחוק ובמאמץ.

הוא צחק ואמר ״סתום את הפה אידיוט״.

״חכה כאן אלך לקרוא לאיזבלה״ הוא אמר לי והסתכלתי עליו בבלבול, למי הוא יקרא?

״מי זאת איזבלה?״ שאלתי מתאמץ, פאק למה זה כואב לי כל כך? איפה אני בכלל?

״אה שיט נכון זאת הרופאה שהצילה לך את החיים.

מה? על איזה רופאה הוא מדבר? ואז נזכרתי פאק אני בבית חולים דניאל הבן זונה ירה בי.

״אהה היא שווה?״ שאלתי כדי שג׳וני לא יראה שאני מהורהר והוא גלגל עיניים.

ג׳וני יצא מהחדר וגנחתי מכאב ״פאק אני לא מסוגל לזוז״ אמרתי לעצמי.

״אלוהים רפאל איזה כיף לראות שאתה בסדר״ שמעתי קול זר ומאושר אומר מהדלת, הסתכלתי לכיוון הדלת ופאק מיי לייף ראיתי את האישה הכי יפה שראיתי בחיים.

היה לה שיער חום וגוון עור כהה אבל לא מידי היא הייתה נמוכה קצת והיו לה עיניים בצבע ירוק בהיר משולב עם חום, היא חייכה אליי בחיוך מושלם.

״תודה דוק״ אמרתי וקרצתי לה, היא צחקה ואני נשבע שהרגשתי שהגעתי לגן עדן.

״מטומטם״ ג׳וני אמר וניער את ראשו בחיוך כאילו מבין מה הלך פה הרגע, אוי שיסתום את הפה ראיתי איך הוא היה מסתכל על ויולטה כשהיינו ילדים שלא יזיין לי את המוח.

ג׳וני הלך לצד והתקשר לכולם, ראיתי את איזבלה בודקת אותי ומוודא שהכל בסדר, היא הרגישה שנעצתי בה במבט כי הסתכלה עליי.

אלוהים היא כל כך יפה, קרצתי לה והיא חייכה שוב.