פרק 7-ג'וני:

68 4 0
                                    

הלכתי אל בית הקברות , אני צריך ללכת להיפרד זה מה שאני אומר לעצמי כבר תקופה שאפרד ולא אחזור אבל אני לא מסוגל, אני לא מצליח לעשות את זה, אני לא יכול לשחרר אותו.


ראיתי מישהי עם שיער בלונדיני בהיר וארוך יושבת על הרצפה והלכתי להרים אותה אבל כשגיליתי שזאת הייתה ויולטה האחות של דניאל הבוגד המזדיין הצטערתי שלא השארתי אותה שם.


מה היא עושה כאן? כיאה לבוגדים אנחנו לא קוברים אותם ולמרב ידעתי ההורים שלה בחיים, את מי היא מבקרת? בעצם מה אכפת לי היא בוגדת.


לבסוף הסקרנות הרגה אותי אז החלטתי ללכת אחריה, ראיתי שהיא מתיישבת ליד קבר של מישהו אבל לא הצלחתי לראות את השם.


״היי אבא״ היא אמרה לקבר והתחילה לבכות, מה לעזאזל?!.

היא נשכבה על הקבר שלו ואמרה ״אבא למה לא לקחת אותי איתך? למה אבא? אני לא יכולה להכיל את זה יותר, תעזור לי בבקשה כשהייתי קטנה הבטחת לשמור עליי, למה אתה לא מקיים את זה?״.

משהו בזה שבר לי את הלב, הרגשתי את הכאב שלה חוויתי אותו בעצמי.

כל זה נעלם כשנזכרתי מה דניאל הבן זונה הזה עשה לרפאל ולבראיין, מגיע לה ולכל המשפחה המזויינת שלה.


נשארתי שם עוד קצת עד שהיא הלכה, התקרבתי לקבר מהסקרנות לראות את שמו, ׳מרקוס נוביו׳ נדרכתי איך זה הגיוני שהיא קראה לו אבא, הרי השם משפחה שלה זה רודריגז, משהו כאן מוזר לי ואני לא אוהב את זה.


הסתכלתי על התאריך בו נולד והתאריך בו הוא מת לפי החישוב שלי הוא היה בן 32, ולפי השנים ויולטה הייתה בת 4 כשזה קרה אבל הייתי אצל דניאל הוא היה חבר שלי פעם ויש לו אבא אז איך זה הגיוני?!


החלטתי לעזוב את זה אין לי כוח לחרא הזה וזה גם לא מעניין אותי מבחינתי כל המשפחה הזאת צריכה להיות מתחת לאדמה וכמה שיותר מהר.


הלכתי אל בית החולים שם רפאל נמצא כבר שבועיים מורדם ומונשם אבל מצבו יציב, הרופאים אמרו לי שאם הייתי מגיע באיחור של כמה דקות הוא כבר לא היה איתנו, במזל הם הצליחו לטפל בו מסתבר שהכדור המזויין הזה ניקב לו חור בראיה.


״נו רפאל יזין אחד תתעורר כבר, משעמם לי אין לי עם מי לריב״ אמרתי וישבתי ליד המיטה שלו.

רוב הימים שלי עברו ככה ליד המיטה שלו לא הייתי מסוגל לחזור לעבוד תומאס כיבד את זה ולא לחץ עליי, הוא לקח על עצמו את העבודות שלי והערכתי את זה.

שמעתי גניחת כאב לידי וראיתי שרפאל זז ״רפאל?״ שאלתי אותו.


פתאום המוניטור התחיל להשתולל לא הבנתי מה קורה פה וקראתי מהר לרופאה שמטפלת בו קוראים לה איזבלה והאמת שהיא ממש מתוקה.

היא בדקה אותו בכמה בדיקות והוסיפה מורפיום לאינפוזיה שלו,״נראה שהראש שלו דוחק בו להחלים אבל הגוף עוד לא מסוגל לכן זה קרה״ היא אמרה אחרי שסיימה.


״מה זה אומר ד״ר, מתי הוא אמור להתעורר?״ שאלתי אותה.

״ג׳וני תקרא לי איזבלה, ואני לא יודעת להגיד לך זה יכול לקחת ימים וזה יכול לקחת שנים״ היא אמרה את זה בלחץ קל.

״שנים??״ שאלתי אותה בכעס והיא הנהנה נראה שהיא לא נבהלה מהכעס שלי היא אפילו הבינה אותי.

״אני מצטערת ג׳וני, אעשה כל מה שאני יכולה״ היא אמרה ויצאה, נשארתי לשבת לידו וחיכיתי.

אבודים בעצמנוWhere stories live. Discover now