אבודים בעצמנו

פרק 8-איזבלה:

רפאל באמת נסיך הוא גם ממש מצחיק, הוא תמיד מתבדח על כל דבר ונראה שלא מפריע לו כל הסיפור הזה.

אבל ככה זה נראה רק על פני השטח, יש משהו בעיניים שלו שמראה אחרת לגמרי, אני רואה את זה אצלו אחרי שכולם הולכים כשהוא חושב שהוא לבד הוא מרשה לעצמו לשחרר את החיוך שלו ולהירגע.

״אני מצטער סב אני כל כך מצטער בבקשה תסלח לי״ שמעתי אותו אומר בתחנונים לפני שנכנסתי.

״אני מקווה שאני לא מפריעה״ אמרתי בחיוך מתוח.

״את אף פעם לא מפריעה דוק״ הוא חייך בכנות וצחקתי, אני אוהבת שהוא קורא לי ככה זה מצחיק הוא לא רישמי כמו כולם.

״אני שמחה לשמוע רפאל, באתי רק לבדוק שהכל בסדר לפני שאני הולכת״ אמרתי לו.

״לאן את הולכת?״ הוא שאל במעט בלבול ולחץ.

״אני חוזרת הביתה אבל הכל בסדר רפאל יש כאן צוות תורן אם יקרה משהו הם ידאגו לך״ אמרתי וניסיתי להרגיע אותו.

״זין על הצוות התורן, אולי תישארי איתי קצת?״הוא שאל ונראה אבוד קצת.

״הכל בסדר רפאל? למה להישאר? כואב לך משהו?״ שאלתי בדאגה .

״לא הכל טוב דוק, פשוט חשבתי שמגיע לי להכיר את האישה שטיפלה בי לא חושבת?״ הוא שאל במעט שובבות.

הורדתי את ראשי וצחקתי קצת, הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה 21:24 הייתי אמורה לחזור כבר הביתה ג׳וש לא יאהב את זה בכלל.

אבל משום מה זה לא הפריע לי כל כך לא רציתי ללכת, רציתי להישאר כאן עם רפאל.

״בסדר אני אשאר״ אמרתי לו וסגרתי את הדלת אחרי שנכנסתי, נראה שהוא היה שמח מההחלטה שלי.

״אז מה תרצה לדעת?״ שאלתי אותו אחרי שהתיישבתי בכיסא לידו.

״תספרי לי על עצמך, כמה אחים יש לך? איפה את גרה? את מי את יותר אוהבת את אמא או אבא״, את המשפט האחרון הוא אמר בשעשוע.

״אוקי, יש לי אחות אחת אבל אנחנו לא בקשר כל כך היא גרה באוסטריה, אני גרה פה ברחוב ברודווי, אני לא מכירה את אמא שלי ואבא שלי מת לפני כמה שנים אבל אני עדיין מעדיפה את אבא״ עניתי לו על כל השאלות שלו.

״שיט אני מצטער״ הוא אמר ונראה מיוסר.

״זה בסדר לא ידעת״ אמרתי לו בכנות וחייכתי.