פרק 24-בל:

70 3 0
                                    

הלכנו תיאו ואני אל משרדה של ג׳סי, תיאו הסביר לה את המצב במעומעם הוא לא הזכיר את כל סיפור האונס שחווה מאביו אלא רק הסביר לה שהיה צריך להגן על טומי מפני משהו ושלכן שם אותו פה.

ג׳סי הייתה מאושרת לגלות שלטומי כן יש משפחה אחרי הכל והייתה גאה בתיאו, היא גם הודתה לו אינספור פעמים על התרומה הנדיבה ששלח בכל חודש, כן הוא סיפר לה שהוא התורם כדי להבהיר כמה דברים.

הוא אמר לה שהוא רוצה לקחת את טומי אליו הביתה ושהאיום כלפיו הוסר, היא הבינה אותו לגמרי אבל הייתה עצובה מאוד והוא הבטיח לה שהוא יביא את טומי לבקר אותה כמה שיותר והיא הודתה לו על כך.


לאחר מכן הלכנו אל טומי ותיאו אמר לו שהוא אחיו הגדול ושהוא לוקח אותו הביתה, מי יודע אולי ביום מן הימים הוא יספר לו את כל האמת, הייתי שם כל הזמן הזה עבורו אבל נתתי לו לנהל את הכל זה שלו אני כאן לתמיכה.


תיאו כל-כך פחד מאיך שטומי יגיב כלפי הוידוי שלו אך להפתעתו וגם להפתעתי טומי היה מאושר ברמות הוא היה שמח בצורה קיצונית על כך שתיאו אח שלו, נראה שטומי מעריץ את תיאו מאוד.


״בּלבּל את רוצה להיות גם אחותי הגדולה?״ שאל טומי בדרך לביתו של תיאו.


״אני יכולה?״ שאלתי אותו באושר.

״כמובן שאת יכולה מצחיקה שכמוך״ אמר

״אבל את קודם צריכה להתחתן עם תיאו״ הוסיף בחיוך שובב.

צחקתי למראה המבט הזה והבטתי אל תיאו וראיתי שהוא הביט עלינו כל הזמן הזה.

אחרי שהגענו לבית של תיאו החלטתי לתת להם את המרחב שלהם כאחים מה גם שהייתי צריכה לסגור כמה דברים מול הוריי, סיפרתי לתיאו על היחסים שיש לי עם ההורים שלי ולכן הוא הבין למה אני צריכה ללכת.

תחילה רצה לבוא איתי אבל הסברתי לו שזה משהו שארצה לעשות לבדי ושהוא צריך להיות עם טומי, הוא הבין גם את זה.

״בהצלחה מלאך, אם תצטרכי משהו תתקשרי נבוא מיד״ אמר והסתכל על טומי.

״בּל אם מישהו יפגע בך אני אפרק אותו בום בום״ אמר טומי וסימן עם אגרופים בידו ואני צחקתי.

״רואים שאתם אחים״ אמרתי.

תיאו הסתכל על טומי ואמר ״כן בהחלט״ במבט גאה.

הלכתי אל הוריי שידעתי שחזרו הביתה מכיוון שיש להם כנס מטופש שלמרבה הפלא לא הכריחו אותי לבוא אליו.

הגעתי אל הבית וסיפרתי להם על בית האומנה, על תיאו ועל כך שאני לא אגור בבית יותר.

תיאו רצה שאהיה קרובה אליו ולטומי הוא גם ידע שאני מרגישה בודדה בבית שלי כיוון שאני כל היום לבד ולכן התעקש על כך שאעבור לגור איתם והסכמתי בלי להסס.


״מה זה כל השטויות האלו? מי את חושבת שאת?״ אמר אבי


״זה מה שיש אבא אני עוברת לגור עם תיאו וביום מן הימים ארצה להתחתן איתו בין אם תקבלו את זה ובין אם לא״

באתי ללכת משם ואז אבי אמר ״אז אל תטרחי לחזור הנה את לא רצויה כאן יותר ולא אסבול את הפרצוף שלך בבית שלי״

בּל של פעם אולי הייתה נפגעת אבל לבּל של היום זה לא מזיז במילא לא הרגשתי בנוכחות שלהם מעולם וידעתי שהם לא ההורים שלי הם אולי כן מבחינה ביולוגית אבל כאן זה מסתיים.

חייכתי לעברם ואמרתי ״בשמחה, להתראות אני מאחלת לכם הרבה הצלחה״ הלכתי משם עם ראש מורם ותחושת גאווה.

אבודים בעצמנוWhere stories live. Discover now