אבודים בעצמנו

פרק 19-תיאו:

״פחדתי שהאלכוהול והסמים שצרכה יפגעו בעובר אז דאגתי להרחיק את זה מהישג ידה כמה שיותר, את האלכוהול שלה החלפתי במים מהולים במעט וודקה כדי שתרגיש את החוזק אבל שלא ישפיע, את הסמים שעישנה החלפתי בסיגריות רגילות, אני יודע שזה גם מזיק אבל לא הייתה לי ברירה לא רציתי שתחשוד ותעשה דברים מטופשים למזלי אימי הייתה מיואשת מדי מהחיים האלו שהיא לא שמה לב וכך היה במשך 9 חודשים עשיתי לאימי משמר הריון ללא ידיעתה והתפללתי שזה לא יפגע בתינוק, תחילה לא ידעתי מה הם מתכננים לעשות עם התינוק אבל ערב אחד שמעתי אותם מדברים על כך, אבי תכנן לגדל אותו בבית שלנו ואותי לסלק משם, כמובן שרציתי לעוף מהמקום הזה אבל נשבעתי לעצמי שהתינוק לא יחווה את זה בעצמו גם אם זה הדבר האחרון שאעשה.הגיע יום הלידה ושלחו את התינוק אל התינוקיה ובאותו רגע ידעתי שזה הזמן שלי לפעול, לקחתי אותו ויצאתי מבית החולים, אספתי מידע על בתי יתומים ובתי אומנה לפני שנולד ולבסוף בחרתי במקום הזה כפי שכבר אמרתי״.

יכולתי לשמוע את הקול הבוכה של בּל אבל המשכתי בלי לעצור.

״בית החולים הודיע שהתינוק נעלם שהוא כנראה נחטף, באותה תקופה זה היה נפוץ כי זה קרה מספר פעמים ולכן לא היה דבר לעשות בנידון הוריי לא ידעו שהייתי בבית החולים באותו יום ולכן לא חשדו שאני קשור לפרשה הזו. שמתי את טומי בעריסה ווידאתי שהוא מכוסה טוב ולבוש היטב, הדבקתי מדבקה על בטנו ובה היה כתוב טומי, דפקתי על הדלת חזק כדי שישמעו והסתתרתי מאחורי העצים לראות שלקחו את טומי, כשהדלת נפתחה וג׳סי הרימה את טומי והכניסה אותו לביתה הרגשתי הקלה ובאותו הזמן תחושת אשמה אבל התחושה הזו עברה כי ידעתי שהצלתי אותו, חזרתי לביתי מהר ככל האפשר ולמזלי הגעתי לפני הוריי, יום אחרי הפרשה הזו אימי ברחה מהבית ומעולם לא חזרה. בעקבות זאת אבי הפך לאדם נורא יותר וחסר סבלנות בצורה קשה יותר, ידעתי שלא יקח זמן עד שיקרה משהו אז חיכיתי דרוך ומוכן ומודע לכך שהתכוננתי ליום הזה במשך תקופה, רק שלא הייתי מוכן כמו שחשבתי ופישלתי. באמצע הלילה כשבוע וחצי לאחר שאימי עזבה אבי הכה אותי עם מחבט בראש וגרם לי להתעלף הוא אזק את ידיי למיטתי כשהייתי חשוף כולי בלי בגד אחד עליי״

נעצרתי כשבּל נצמדה אליי חזרה מחבקת אותי בסוג של נחמה וחום ומתכוננת למה שאגיד עכשיו וזה כל מה שהייתי צריך כדי להמשיך את הסיפור שלי.