פרק 6-ויולטה:

61 4 0
                                    

*הווה:*
בוגדת, ככה כולם קוראים לי, ככה כולם מתייחסים אליי כאל בוגדת.


הם מאשימים אותי במעשים של אחי, הם מאשימים אותי במעשים של האח שלי שמעולם לא אהבתי ומעולם לא התייחס אליי כאל אחות שלו.


אבל ככה מתייחסים למשפחה של אדם שבגד, דניאל אחי בגד במאפיה של ניו יורק וגרם לכך שבראיין יחטף ושרפאל.


״טפי בוגדת מסריחה״ מישהו אמר וירק לאיפה שהלכתי.

התכנסתי בתוך עצמי לא אתן למילים שלהם לפגוע בי אלך בראש מורם.

עמדתי בפתח בית הקברות מתלבטת אם להיכנס או לא, מישהו דחף אותי ונפלתי על הרצפה.

״בוגדת, המקום שלך הוא בתוך הקבר לא בכניסה לכאן״ הזר אמר, דרך עליי והלך.

נשארתי לשבת שם בשוק ואז מישהו הרים אותי ממאחור, הייתי בהלם והסתובבתי, זה היה ג׳וני.

כשהוא קלט אותי הוא ישר הוריד ממני את ידיו כאילו הוא נכווה ממני, הרגשתי מושפלת.

״ת..ת..ודה״ אמרתי לו בגמגום, הסתכלתי עליו והוא הביט בי בסלידה.


ג׳וני היה יפה תואר, היה לו שיער בצבע שטני ועיניים בצבע כחול של האוקיינוס, גופו היה רחב ושרירי ותווי פניו היו עמוקים, היו לו זיפים נראה שהוא לא התגלח המון זמן, אני מבינה למה בהתחשב במה שקרה.


״אין לך מה להודות לי אם הייתי יודע שזו את מעולם לא הייתי עוזר לך מלכתחילה״ ג׳וני אמר.


אווץ׳ זה כאב אבל הבנתי אותו, הבנתי את הכעס שלו יותר מכולם, רפאל היה חשוב לו ועכשיו..

״את מתכוונת להיכנס לבפנים או שתעמדי כאן עוד הרבה?״ הוא שאל חסר סבלנות.

״כן אני מצטערת״ אמרתי ונכנסתי, הוא נכנס אחריי.

״אני מקווה שאני לא אראה את הפרצוף שלך יותר״ הוא אמר בארס ובכוונה אמיתית.

הנהנתי והלכתי משם.

״היי אבא״ אמרתי לו והתחלתי לבכות בגלל היום הזה.


נשכבתי על הקבר שלו ואמרתי ״אבא למה לא לקחת אותי איתך? למה אבא? אני לא יכולה להכיל את זה יותר, תעזור לי בבקשה כשהייתי קטנה הבטחת לשמור עליי, למה אתה לא מקיים את זה?״ בכיתי ובכיתי עד שאיבדתי תחושת זמן.

אבודים בעצמנוWhere stories live. Discover now