Dangerous fight [3]

פרק 5- בייביסיטר מזויין

ליליאן-

המשימה הושלמה.
אדמונד בראון חוסל, השארתי לאף בי איי מתנה קטנה ממני וציור של פנתר שחור.
הסמל שלי.

התחושה המוזרה בחזה שלי התחילה להתפשט בתוכי כשהייתי בדרך לאחוזה, והתגברה עוד יותר כשנכנסתי פנימה. סילביה ובלה השתזפו יחד במיטות השיזוף, צוחקות.

"איפה רפאל?" אני שואלת אותן, הן מסתובבות אליי באחת וסורקות את בגד הקרב שלי. סילביה מעווה את פניה בגועל בעוד בלה מביטה בי המומה.

"אני חושבת במשרד, הם שם הרבה זמן" בלה אומרת לי בחיוך קטן, אני מודה להן ומגיעה למשרד. אני דופקת דפיקה אחת מהירה, ונכנסת מבלי להודיע.

האינטואיציות שלי אף פעם לא טועות.

ברגע שעיניי נפגשות בשלו, הלם כעס ובילבול צפים בי.

ג'וליאן?

"מה?" הוא שואל משועמם, שיט.. אמרתי את זה בקול?

ג'וליאן ישב על כיסא גדול, חולצת הטריקו האפורה שלו ישבה עליו כמו כפפה ליד ומבטו השתעשע בשלי והשתהה יותר מידי זמן על בגד הקרב המוכתם בדם שלבשתי.

"בואי ליליאן, שבי" רפאל אומר לי, אני מרימה לו גבה בעקשנות, דורשת לדעת "למה הוא כאן".

ברונו נראה לחוץ לרגע, וההבנה נופלת עליי מייד "אתם לא רציניים.. זה לא מה שאני חושבת שזה, נכון?" אני מצביעה על ג'וליאן בשנאה, מעבירה את עיניי בין רפאל לברונו "היצור הזה לא מתכוון להיות דבוק לי לתחת כל הזמן!".

ג'וליאן מתקשח במקומו, רושף לעברי מבט קשה "דברי יפה".

אני מגלגלת את עיניי "רפאל!".

הוא כאילו מתעשת על עצמו "קודם שבי".

אני יושבת באי רצון מוחלט, תחושת החוסר אמון באחים שלי גוברת. הם לא יעשו לי דבר מרושע כזה, ועוד דווקא עם האדם שאני הכי שונאת בעולם. אני רוצה לדקור לו את העין על איך שהוא מסתכל עליי.

הוא משועשע ואדיש, וזה מחליא.

"ג'וליאן מעכשיו והילך הופך להיות שומר הראש שלך, לשמור עלייך מה-" רפאל כמעט וקופץ בכיסאו כשאני משגרת לעברו סכין שחולפת בצד האוזן שלו בדייקנות ונתקעת בקיר שמאחוריו.

זה האיום שלי, ברונו נראה מזועזע.
וג'וליאן? הוא מנסה להבין מה עובר לי בראש.

"אף אחד לא צריך לשמור עליי" אני מסננת בקרירות "אני יודעת לשמור על עצמי יפה מאוד לבד, רפאל. לא אכפת לי שאתה אחי והקאפו שלי, ג'וליאן לא עומד לשלוט על החיים שלי ולהיגרר אחרי כמו כלב נזקק!".

ברונו נרתע מטון קולי, הוא תקיף ועצבני.
ג'וליאן סוקר אותי במבטו, ואני עושה לו אצבע שלישית. רפאל נושם עמוק, מסדיר נשימה מהתקף הזעם שלי "הנושא לא נתון לוויכוח ליליאן. אני רוצה לשמור עליי-".

אני שוב קוטעת אותו "תשמור עליי בתחת שלך! לך תדאג לסילביה קודם, היא צריכה את ההגנה המיותרת הזאת!".

אני רותחת מזעם, אין פאקינג מצב בעולם שזה קורה לי.

"יש לה אותי" רפאל חושק שיניים, מבהיר לי שהוא לא מרוצה מההתחצפות שלי.

שיקפוץ לי.

"ולי יש את עצמי, אני לא צריכה אותו" אני מחווה את ראשי לג'וליאן בזילזול "הוא לא יגן עליי, הוא יתעלל בי!".

אני עוד שניה מעלה את המקום בלהבות.

רפאל נעמד בעקבות הרמת הקול שלי, אני מייד אחריו "את מעזה ללכת איתי ראש בראש ליליאן?!" הוא שואל בטון נמוך ומאיים, אני מהנהנת "הנסיבה הזאת בהחלט מצדיקה את זה!".

"את מטורפת" אני שומעת את ג'וליאן ממלמל לצידי.

"שתוק כבר" אני נוהמת עליו.

ברונו מניח את ידו על כתפי, דבר שבדרך כלל מרגיע אותי. הוא מסמן לי להירגע, אך אני מעיפה את ידו ממני ומסתובבת אל הדלת במחאה "זה לא קורה רפאל, ושלא תחשוב על להסכים לזה ג'וליאן!".

"מאוחר מידי ליליאן, זה מתחיל מחר!" אני שומעת את ג'וליאן צועק לי מרחוק, אני מתחלחלת. סילביה ובלה ישר רצות אליי כשרואות אותי אדומה מכעס ונסערת.

"מה קרה?" סילביה שואלת, כאילו יכולה לעזור לי.

"רפאל, זה מה שקרה!" אני מגחכת במירמור, בלה שואלת למה ואני מסבירה להן ביובש.

שרפאל יעשה את זה?
שברונו יסכים איתו?
הם יודעים כמה ג'וליאן ואני מעולם לא הסתדרנו.

אני שונאת אותו, הוא נהנה להתנשא מעליי.
אני כמעט מנצחת אותו, והוא מקבל את הכבוד.

אני עוד שניה מכה בקיר מרוב זעם, סילביה ממהרת לעצור אותי ולדבר "אני אדבר איתו!" היא אומרת בנחישות "זה כלכך מטורף, אני לא מאמינה שהוא רוצה לעשות לך דבר כזה מחריד!".

היא ישר מסתובבת על עקבותיה והולכת לרפאל. בלה מושכת אותי לחיבוק, אני לא זורמת איתה "אני לא מאמינה שברונו נתן לרפאל לעשות לי את זה!".

"אני באמת לא יודעת מה עבר לשניהם במוח" היא מנסה לעודד אותי "סילביה תדבר עם רפאל, זה תמיד עובד".

אני מנסה להישאר אופטימית, כי אם זה תלוי בי אני אתקע עם ג'וליאן כבייביסיטר לנצח וזה לא בא בחשבון. לא אם זה תלוי בי ובחופש הבחירה המזויינת שיש לי.

ולא...

זו הפעם הראשונה שסילביה חוזרת עם פרצוף עצבני ומאוכזב. רפאל לא יוותר על זה בחיים, הוא מתכוון להצמיד לי את ג'וליאן כמכשיר מעקב.

נשבעת שאם זה יקרה, ג'וליאן יגיע לקבר בדיוק כמו שאר הפסיכופתים שניסו לשמור עליי.
ואני לא אחוס עליו אפילו לרגע.