Dangerous fight [3]

פרק 63- ילדים, אהבה

ליליאן-

זו הישיבה הכי כייפית שהייתה לנו עד עכשיו.
רפאל וסילביה, ברונו ובלה, ג'וליאן ואני.
זוג זוג, ריי באמצע עושה לנו מבטים.

רפאל קיבל אותנו בסופו של דבר, ברונו תמך בנו מהרגע הראשון. בלה וסילביה הופתעו ומסתבר שגם חשדו לאורך זמן.

בלה בוכה לברונו שהיא רוצה גזר, ג'וליאן מחייך "תגידי, זו סצנת היריון או מחזור?".

זה כזה רנדומלי.

הנושא הזה אצלה רגיש, נושא ההריון אבל עכשיו היא מנחיתה פה עוד פצצה "היריון".

הלב שלי עוצר, סילביה צורחת "דיי, באמת?".

רפאל שמח, סילביה סלחה לו בסופו של דבר. והאמת היא? זה היה מצחיק. היא הכריחה אותו לבקש סליחה מג'וליאן אחרת תעזוב את האחוזה.

סקופ:
הוא התנצל יפה מאוד.

אני שמחה שבלה הצליחה שוב להיכנס להריון, זו בשורה טובה. האם ג'וליאן ואני נעשה ילד? לא חושבת, פחות הקטע שלי.

ריי מצא רובה מלא והתחיל להשפריץ, התחלתי לצחוק מהפאניקה שהוא ייצר. בלה קמה ממקומה והתחילה לרדוף אחריו בעוד רפאל עודד אותו "יודע להשתמש ברובה כבר מגיל צעיר, תראי".

סילביה נאנחה "אלוהים.. הילד הזה לא שפוי".

ג'וליאן חוטף גם הוא מריי שפריץ היישר לפרצוף, זה מרטיב את שיערו ואני נוגעת בו "חתיכת שפריץ עשה לך הא?".

הוא מתכופף לאוזני כך שרק אני שומעת "לא יותר מהשפריץ שתקבלי לפרצוף אחר כך".

אני נחנקת מצחוק "היצירתיות שלך זה משהו מיוחד".

"בשבילך תמיד".

_______________________________________

כמו שהוא אמר ככה הוא עשה.
ג'וליאן זיין לי את הפה והשפריץ לי על הפרצוף "גבר של מעשים, לא רק של מילים".

כן, זה סקסי רצח.

כבר שבועיים שג'וליאן ואני מתקרבים, הוא חשף לי סודות מהעבר האפל שלו ואני שיתפתי אותו בסתם דברים. זה פתח אותי אליו יותר, והוא לגמריי העריך את זה כי ידע כמה קשה לי.

"תרצי ילדים?" הוא שואל אותי פתאום, אני מנידה בראשי "לא חושבת שאני מתאימה לתפקיד הזה, באמת".

ג'וליאן ממצמץ "את רצינית איתי?" זה נשמע יותר כמו, את סתומה??

"מניחה שכן, עולם הילדים הוא לא בשבילי" אני אומרת "אני לא יודעת איך להחליף טיטול או מה עושים עם ילד בוכה".

ג'וליאן נותן לי מכה קטנה בראש ונושק לשפתיי בתשוקה "את משגעת אותי את יודעת?!" הוא צוחק עם שיניו "להתעסק בסכינים את יודעת אבל תינוק לא?".

"אלמד אותך".

"אתה רוצה ילדים?" אני שואלת בהפתעה גמורה.

"ביום שתתני לי את האישור כן" הוא כלכך ג'נטלמן "כל דבר שיוצא ממך הוא מושלם, אני ממש לא אתנגד לזה".

אני מוכנה לילד?
אתפקד כאמא טובה?
יקח לי קצת זמן למצוא לזה תשובות.

כאילו הוא קורא את מחשבותיי הוא אומר "את תהיי האמא הכי מסורה וטובה שיש, אני יודע" הוא מלטף את לחיי, מעביר בי זרמים נעימים.

"איך?".

לא גדלתי עם אמא, איך אמא צריכה לתפקד?

"תראי אותך" הוא משתהה על פניי, נעצר בפי "יש בך את כל התכונות שאמא צריכה. הקרבה, מסירות, נתינה, לב חזק ואמיץ. את בול לזה, נולדת לזה".

המילים שלו מחממות לי את הלב, מעולם לא שמעתי כזו מחמאה. תמיד הייתה לי תהייה אם אצא עם מישהו, אם מישהו יוכל להכיל אותי ולקבל אותי כחצי גברית.

תהיתי איך אוכל להיות אמא מבלי שגדלתי עם אמא. הרי אני לא יודעת כלום, בקושי.

"אני.." פניי נקברות בשמיכה, לא מתמודדת עם מחמאות "מה אומרים?".

ג'וליאן תופס בסנטרי, תווי פניו מסורטטים להפליא ועיניו האפורות חמימות ואוהבות "אומרים תודה, רק תודה".

זה מצחיק שהוא מלמד אותי דברים כלכך בסיסיים, אני מתנפלת על שפתיו במקום "תודה".

ברונו מתפרץ אל החדר "תסתירו אותי מהאישה שלי" הוא נשמע לחוץ וחצי צוחק בו זמנית.

שניה אחר כך בלה מופיעה בדלת "עשית לי פתק של: חציל תקבלי בערב, אתה מת ברונו!".
חחחחח, היא ביקשה ממנו חציל בבוקר.

ג'וליאן ואני מבינים את הבדיחה הסוטה של ברונו במהירות, הוא מפייס אותה במילים יפות  והם יוצאים.

"אתה נוח" אני ממלמלת לחזהו, מתכרבלת בחיקו. מעולם לא הרגשתי מוגנת כלכך כמו עכשיו.

ג'וליאן נוגע בשיערי "בואי נלך לראות את השקיעה, קדימה" הוא ממריץ אותי.

שנינו אומרים לכולם שתכף נחזור ומאיצים במאה שמונים קמש אל הים.

"זו השקיעה הכי יפה שראיתי בחיים" ואוו.
הרבה זמן לא ביקרתי בים, החיים שלי היו בסערה רצינית. עכשיו זה המקום שלנו להירגע בו יחד.

"אני רואה פה משהו יפה יותר" ג'וליאן מעיר וצובע את לחיי באדום. אנחנו מתיישבים על החול, זה לצד זה.

"את זוכרת מה קרה בפעם האחרונה שביקרנו כאן?" הוא שואל בלחש, כאילו זה סוד.

הלב שלי מאיץ, כן.

"התוודתי על הרגשות שלי וברחתי" אני נזכרת בזה וצוחקת, למדתי לאהוב את הרגשות האלה.

"אז בואי אני אגיד לך משהו, בלי לברוח" הוא אוחז בסנטרי, מתקרב אליי כך ששפתיו מברישות את שפתיי "אני אוהב אותך מריונטה שלי, ואני מוכן לחיות איתך את הכל באש ובמים. את איתי?".

זו השאלה שלו, צמרמורות.

אני מאוהבת בו לחלוטין, הוא האחד שלי.

"כן, לנצח" ושנינו מתנשקים, הפעם בזהירות ואיטיות. אין לאן למהר, הכל עוד לפנינו. כל ההרפתקאות, כל העצב והשמחה.

זה העתיד שלנו, יחד.

מי היה מאמין?!
להפסיק להילחם ברגשות שלי, היה למצוא את האושר שלי איתו.

אל תילחמו ברגש, תקבלו אותו.