Dangerous fight [3]

פרק 7- בן או בת

ליליאן-

אני פוקחת את עיניי, קרני השמש חודרות אל החדר ומאירות אותו. החמימות הנעימה מתפשטת בגופי עד שמרגישה את הכאב שבגבי.

הזיכרון מאתמול מכה בי, הוא כמעט פגע בי.
כמעט.

למה הוא עצר?
הוא יכל לענות אותי על הבריחה שלי, להראות לי שהוא השולט.

בלי לחשוב יותר מידי אני מעיפה את השמיכה מגופי, מתארגנת ומתלבשת בבגדים קלילים.
דפיקה על דלת חדרי מפריעה לי, והתחושה שלי חזקה.

"אתה יכול להיכנס!" אני מרימה את קולי, מבשמת את עצמי ונעמדת מול המראה בביטחון הקבוע שלי.

רפאל נכנס אל החדר ללא מילים, סמכותי וקר.

הוא נעמד מאחוריי ואני יכולה להבחין בזעם שלו דרך המראה "אני צריך לשלוח אותך למקום רחוק יותר כדי שתפסיקי עם ההתנהגות הפזיזה הזו?! כל האף בי איי אחרייך!".

שוב זה...

אני מנסה לפתוח את פי אך רפאל עצבני מידיי אז אני בוחרת לשתוק "למה את שוב נמצאת בכותרות, למה ג'וליאן נאלץ לרדוף אחרייך כדי להשיג קצת שליטה על המצב?!".

אני מסתובבת לפניו של אחי הבכור "זה העניין שלי, לא שלכם!".

"את יודעת בכלל מה קרה אתמול?! עם מה ג'וליאן נאלץ להתמודד בדרך לכאן?" רפאל מטיח בי, אני מביטה בו בבילבול מוחלט.

הייתי מסוממת, קיבלתי זריקה מזויינת.
למה שאדע?!

"האף ביי איי רדף אחריכם, נתן לכם אזהרה" רפאל שובר את הדממה "הם ירו כמה יריות באוויר, הקליטו את הכל לציבור. כל המדינה משתוקקת לעוד, משתוקקת למצוא אותך מתה".

נראה שרפאל ראה את ההלם על הפנים שלי, כי הוא הרגיע את קולו "אף אחד לא נפצע, האף בי איי לא נכנס לטריטוריה שלנו. אנחנו מכבדים זה את זה, עדיין".

אין בי שום רגש או תגובה כרגע.

אני עוקפת את רפאל בדממה, מגיעה למטבח ורואה את ברונו וג'וליאן מדברים בניהם. בלה וסילביה נמצאות בחוץ, מצחקקות.

מאז שמינו את ג'וליאן להיות שומר הראש שלי, אני צריכה לסבול את נוכחותו גם באחוזה. הוא גם ישן פה איתנו.

"בוקר טוב אחות, מוזמנת לאכול איתנו" ברונו מחייך אליי ואני מזהה בעיניו איזו דאגה קלה.
המצב בהחלט החריף, אבל עד עכשיו התמודדתי יפה מאוד לבד.

אני מחייכת בחזרה ללא מצב רוח ועיניי עוברות בריפרוף לג'וליאן היושב לצידו. אני לא יודעת מה לחשוב, הוא סימם אותי אתמול ואז התמודד עם ההשלכות של מעשיי לבד.

מטופש מצידו.

"לא חושבת שג'וליאן מעוניין בחברתי כרגע" אני מושכת בכתפיי כשרואה את גבותיו של ג'וליאן מצטמצמות בחוסר הבנה מוחלט.

ברונו מעביר בנינו מבטים שואלים, מעניין מה ג'וליאן סיפר להם אתמול.
את האמת, או רק חצי ממנה.

"לא אמרתי את זה" ג'וליאן אומר באטימות, לא נותן לי לקרוא את תווי פניו הנוקשים. עיניו האפורות סורקות את בגדיי וכשאני מסתובבת לעבר הבנות, יכולה להרגיש את עיניו מקובעות על המקום בו כמעט סימן אותי.

"ליליאן" ברונו קורא לי.

"כן?".

"את בסדר?" השאלה מפתיעה אותי.

אני מהנהנת "כמו תמיד".
אבל את השקר, שניהם זיהו.

אני לא נותנת להם זמן להגיב, ויוצאת לעבר הבנות. מייד הן מחייכות אליי ובלה מגלגלת את עיניה "סילביה לא מסכימה לגלות לי אם זה בן או בת" היא טוענת בפרצוף חמוץ, אני מחייכת.

"חודש שישי, אני צודקת?".

סילביה מהנהנת במרץ, בהחלט הבטן שלה כבר נראית לעין.

"בן או בת?" שוב בלה מנסה, סילביה מצחקקת.

"את רוצה רמז?" היא שואלת לבסוף את בלה בחיוך מתקתק.

בלה משרבבת שפתיים "טוב נו".
איזו דרמה מצחיקה.
שתי אהבלות.

"אוקיי" סילביה משלבת את ידיה על הבטן "האות הראשונה מתחילה באות ב".

אני מייד צוחקת, קטלה אותה.
בלה מגלגלת את עיניה "יא מעצבנת".

"ברונו!!" בלה צועקת, וכמו בסרטים הוא מזנק מייד כששומע את קול האישה שלו עצבנית.

"כן בייב, קרה משהו?" הוא שואל אותה, בלה מכה בו בחיבה "בן או בת, מה יש לה בבטן?".

ברונו מסתכל על בלה בחיוך שומר סוד "אסור לי לומר" הוא קורץ לה, בלה מייד נעמדת וברונו משחק איתה תופסת על שפת הבריכה.

בסופו של דבר בלה תופסת את חולצתו ודורשת תשובה, ברונו מרים אותה ומעיף אותה לבריכה "לא תקבלי תשובה, אלא אם כן זה יהיה הילד שלנו".

סילביה נחנקת מצחוק ואני נכנסת בחזרה לאחוזה, רואה את ג'וליאן יושב לבדו ומסתכל על הכל מהצד.

אם הוא קלט אותי הוא לא העיף לעברי שום מבט. אני פותחת את המקרר שמאחוריו ומוציאה לי כמה מלפפונים טעימים, מגניבה לגבו כמה מבטים קצרים.

הבנאדם פלדה, את השרירים שלו אפשר לראות גם מבעד לחולצה.

אני סוגרת את המקרר, שוטפת את המלפפונים וחותכת אותם בזריזות. כשאני מסיימת, אני מתיישבת איתו באותו שולחן אך במרחק מסויים.

אחרי כמה ביסים שלי אני שומעת אותו מדבר "זו ארוחת הבוקר שלך?".

אני לא עונה לו, ממשיכה לאכול בשקט.

ג'וליאן מקרב את כיסאו לשלי "טוב, ניסיתי להיות נחמד אבל-".

אני פולטת גיחוך מר "אז אל תתאמץ, זה לא עובד לך".

"את קרה היום".

"ואתה חד היום".

"את יכולה לנסות להיות נחמדה יותר" הוא מאבד את סבלנותו אליי, ואני כמוהו.

"אתה יכול לחלום על זה".