Dangerous fight [3]

פרק 35- לגעת

ליליאן-

מילה אחת רצה לי בראש כבר שבועיים, נקמה.
מאז שהרופא הודיע רשמית על מות העובר בלה התחרפנה, ונכנסה למצב של קיפאון וחוסר רגש. היא מנסה להכיל בעצמה את האובדן הזה.

זה קשה לה, ברונו תומך בה ועומד לצידה למרות הקושי.

היא מאשימה את עצמה, ואני כמו תמיד מסבירה לה שזו לא היא והאחראיות שלה, כי זה האויבים היפנים ההם.
אלכסנדר בראשם.

אני מחכה לאישורו של רפאל לגבי התוכנית, למרות שאני יודעת מהי עמדתו הברורה בנושא.

"את לא יוצאת לשם ליליאן" רפאל קובע בטון הקאפו שלו, משליט שקט בקומה בזמן שאנחנו שוב וכמעט מתווכחים. ג'וליאן העומד לצידו מביט בי בקשיחות.

"הוא צודק, ואת יודעת שזה מסוכן" ג'וליאן מוסיף בשילוב ידיים שרק מבליט את השרירים היפים שלו מבעד לחולצה השחורה והמושלמת שלו.

עיניי יוקדות, ואילו יכלו לשרוף שניהם היו מתים עכשיו "הסכנה לא מעניינת אותי, ושניכם יודעים את זה!" אני מרימה את קולי "רפאל, אני נוסעת למבצע החיסול הזה ככה או ככה" מודיעה בתוקף "ג'וליאן, עדיף שתישאר פה".

אני קובעת את סדר העניינים, אף אחד לא יחליט לי מה לעשות.

רפאל מניד בראשו "אני אשלח משלחת מתנקשים שיעשו זאת במקומך" הוא מציע בלהט, העיקר שלא לסכן אותי.

ג'וליאן מהנהן "תקשיבי לו פעם אחת!".

"תפסיק לצדד בו כמו פאקינג כלב" אני נוהמת, חותכת את האוויר הקר שבנינו לאלפי רסיסי קרח. ג'וליאן מתקשח במקומו ומביט בי כלא מאמין, הצינה והכעס נוטפים ממנו והמבט אש מהעיניים האפורות שלו צורב כל נשימה שלי.

רפאל מביט בשנינו בחוסר הבנה מוחלטת "החלטנו שלא ליליאן, וזה מה שקורה. זו החלטת הקאפו!" הוא מדגיש את הכוח שלו, שאסור לי להתנגד לו.

אני מעבירה את עיניי מג'וליאן לרפאל "אני שונאת את שניכם" אני יורקת, מסתובבת והולכת אל המעלית היישר לחדר הישן שלי שלא ביקרתי בו שנים.

צריכה לפרוק זעם, ואם לא אירגע שם.. אלך לשק האיגרוף שלי.

לפני שמצליחה להגיע למעלית ג'וליאן תופס בי מאחור ומצמיד אותי אליו בחוזקה כך שגבי מתנגש בו ואני נאנקת בהפתעה "מה יש לך!".

"מה זה היה לעזאזל ליליאן" הוא דורש לדעת, עצבני ומסובב בי להביט בו. הוא דוחף אותי פנימה למעלית כשהיא נפתחת והדלת לוכדת את שנינו יחד.

אני משלבת את ידיי במרד "לא מספקת לך תשובות, אתה היית כלב פאקינג נגרר אחרי כל מילה שניה של אחי". המילים שלי אולי רעות, אבל ג'וליאן יתמודד עם האמת.

"למה שאתן לך לסכן את עצמך אחרי מה שקרה לבלה?!" הוא לא מבין, כמעט וצועק אך הקול שלו יוצא חלש וברור. תווי הלסת שלו קשים, והעיניים שלו מקובעות אך ורק עליי כשהוא לוכד אותי בקיר המעלית.

הלב שלי מפרפר בתגובה לא רצונית, הפה שלי נפשק "למה אכפת לך חתיכת אידיוט!" אני מכה בו, מנסה להיאבק ברגשות שלי ובו במקביל.

זה פאקינג כואב כי הוא מודע.

פתאום הוא מגחך, מחייך חיוך צדדי ותופס בידיי כשאני שוב מנסה להרחיק אותו ממני. הפעם, הוא מושך אותי צמוד אליו.. בן אלף.

הוא צוחק, כנראה קיללתי בקול.

"אכפת לי" הוא אומר בטון רציני "זה חלק מהתפקיד שלי" הוא מוסיף לאחר רגע.

הלב שלי עצר לרגע, שקרן.

עכשיו תורי לגחך "אני יודעת שאתה רוצה אותי ג'וליאן, על מי אתה עובד.. אתה רק מת לזיין אותי פה על כל התנגדות שלי" המעלית נפתחת ואני יוצאת כשהוא אחריי, מקשיב לי מדברת.

"אכפת לך ממני עם כל כמה שאתה מכחיש בלי קשר לתפקיד המזוין שלך.. ויודע מה?
אני שמה עליך זין עכשיו, הרצון שלי זה נקמה ואני אשיג אותה גם אם אמות בדרך" אני נחושה, פותחת את דלת החדר והוא מבלי להסס נכנס אחריי בלי שום אישור.

"תורידי בגדים" הוא נועל את הדלת אחריו, העיניים שלו מתכהות "את לוחצת על כל הכפתורים בכוונה להרגיז אותי, תתפשטי".

אני נדלקת, צוחקת בליבי.
אם זה מה שצריך כדי לשגע אותו..

אני מתחילה להוריד את החולצה "אתה יודע שזה סיכון, אנחנו באחוזה".

גופו של ג'וליאן בוער "תתפשטי אמרתי".

לשם שינוי, אני נהנית מזה... מתפשטת באיטיות מחרפנת בזמן שהוא צופה בי מורידה הכל בזה אחר זה. הוא מכווץ את עיניו, עיניו האפורות לא זזות סנטימטר מפניי כשיורדות לגופי ולחזייתי שעפה ממני בקלילות ונוחתת על הרצפה.

"אל תתגרי בי, מהר יותר" קולו אפל, צרוד ושולח לי גלי מתח ואש מהולים בחרמנות ואיפוק מזוין.

כל העצבים שלו, הולכים לצאת עליי.

אני מגחכת, מתקרבת אליו עד שאני עומדת בתחתון תחרה אדום ודקיק מול חלקו התחתון "אתה מת לגעת בי, נכון?" חיוכי מפתה, מזמין.
אני רוצה אותו בתוכי, מחלל אותי שוב ושוב.

מכיסו הוא שולף קונדום, לא מדבר. הוא מוריד את מכנסיו תוך כדי שאני בוהה בו עושה זאת, מקבלת לחץ מרגש ונעים למטה "נו כבר" אני מתנשמת, רואה איך בליטתו קשה.

"את משגעת אותי" ג'וליאן תופס בי בתחת, ידיו מחוספסות, מתכופף מעט לאוזני "ואני הולך לזיין אותך כלכך חזק, שלא תוכלי ללכת עוד לשום משימה השבוע".

זו הבטחה.
אני מצטמררת, והוא מרגיש זאת וצוחק.

"שבי על המיטה, תפשקי רגליים" הוא מצווה עליי, מהפנט אותי לרצונות המתועבים שלו. הגוף שלי רוצה את זה, רוצה אותו.

אז אני הולכת למיטה, מתיישבת עליה בזמן שהוא לוקח כיסא וצופה עליי "תיגעי בעצמך".

רק מהמבט הזה אני מתרטבת.