Dangerous fight [3]

פרק 10- שוב נאבקים

ג'וליאן-

סילביה ואני שותים קפה יחד והאמת היא, שאני מבין מה רפאל מצא בה. היופי שלה, הצחוק שלה, העדינות המלאכית והטהורה הזאת.

יש בה גם את העקשנות כשצריך, אבל היא באמת מלאך מגן עדן.. בניגוד לליליאן.

ובלה?
היא עושה המון רעש.
עד לכאן אני יכול לשמוע את הגניחות שלה מהקומה השניה.

"הם רועשים כלכך" סילביה ממלמלת ולוקחת לגימה מהקפה, רפאל נכנס גם הוא לסלון ומתיישב לצד סילביה.

היא מחייכת אליו בקלילות והוא מדביק לה נשיקה קצרה על המצח "מה איתך נסיכה, לא יצא לי להתייחס אלייך היום".

אם היו אומרים לי לפני שנה שהקאפו עומד להתאהב, הייתי צוחק לכם בפרצוף.
אבל עכשיו?
הוא מאוהב בה קשות.

"הריון, בקרוב לידה" היא אומרת במתיקות, רפאל אוחז בידה ולוחש משהו לאוזנה שגורם לה לצחקק ואני פשוט מסתכל על זה מהצד ללא מילים.

אני בטוח שהוא לחש לה מילים יפות.
אני הייתי טורף אותה מבלי להזהיר מראש.

"איפה ליליאן?" רפאל שואל לפתע, כאילו נזכר שאני מוצמד אליה 24/7.

"מתקלחת" אני מגיב.

מדברים עליה והיא מופיעה, יורדת במדרגות לבושה בלבוש קצר המתיישב בול על קימורי גופה "מדברים עליי?" זו שאלה רטורית, שנועדה לגרום לנו לחוסר נוחות.

אני מעביר את עיניי על פניה, היא בהחלט זורחת גם בלי איפור.
כמה מודעות באישה אחת.

שיערה השטני עדיין רטוב, ועיניה הירוקות תכולות מביטות בי באופן לא ברור. אני לא מסיר את עיניי ממנה, היא מנסה להלחיץ אותי? לגרום לי לנתק את קשר העין הזה?
אני אף פעם לא מתקפל ראשון.

ליליאן מחייכת ביהירות, כאילו מתעלמת ממני ואז מלקקת את שפתיה באיטיות, מנתקת את קשר העין. מה לעזאזל היא מנסה לעשות.

"אגב, רפאל" ליליאן מחייכת בממזריות "כדאי שתעלה לראות מה עם ברונו".

בדיוק כשהיא מסיימת, עוד אנחה נשמעת ואני במקומי מתקשח.

מה היא מנסה לעשות לעזאזל!

רפאל מייד מתרומם, נושק לסילביה על ראשה ועולה בצעדים מהירים לקומה שלמעלה. סילביה רוטנת ורצה אחריו בלי ביקורת.. וליליאן?

מתיישבת בנוחות לידי, פותחת את המחשב שלה ונראית מסופקת מאוד.

"ליליאן" אם זו הדרך שלה להשיג ממני תשומת לב, היא הצליחה. להתעסק עם החבר הכי טוב שלי?! להפליל אותו כשהוא מזדיין?!

"זה היה מרושע מאוד מצידך" אני קובע בקול קר, ארסי. ליליאן מסובבת את גופה מעט אליי ומרימה גבות.

"כן?!" היא נוחרת בזילזול "אז כנראה שאתה לא מכיר אותי כלכך טוב כמו שאתה טוען".

אני בוחר לשתוק.

"הייתי צריכה לנקום בו על הבוקר" היא מסבירה לאחר רגע, אני מהנהן ברצינות.

זו לא הדרך.

"אני מבין, אבל לא מסכים איתך".

ליליאן מגלגלת את עיניה "לא אכפת לי מההסכמה שלך".

"את טועה" אני נשאר שליו, למרות הזעם שלי עליה "ההסכמה שלי זה הדבר היחיד שמשפיע לך על החיים בתור שומר הראש שלך".

היא מתעצבנת, אני קולט זאת מהצד.
שפת גופה מעידה על תסכול ועצבים.

"תשחרר ממני" זה היה איום?!

אני מגחך "לא נראלי".

היא מתעלמת ממני ומתעסקת במחשב, כותבת לעצמה כמה דברים במחברת קטנה. אני מציץ למחשב שלה, שנמצא ממש אל מול עיניי וחוטף הלם.

אז ככה היא מנהלת את העסק הזה.

על המסך מופיעים שמות של אנשים מזדיינים ששוחררו מהכלא, שעדיין ממשיכים עם מעשיהם. רובם נראים כבר בגילאי השישים, ועוסקים בהטרדת קטינות ובמסחר בסמים.

היא שולפת את המידע הזה, ממש כמו האקרית מיומנת. חיוכה מתרחב, כאילו יודעת מה שמו של הקורבן הבא.

לא קורה, הרעיון הדפוק הזה לא ממשיך.
הפנתרה השחורה חייבת להפסיק עם זה.

"אני לא מאפשר לך להמשיך עם זה" אני אומר בקול תקיף, סוגר לה את המחשב בידי ומעיף אותו מעט הצידה לכיווני "אין מצב" אני קובע.

ליליאן מוכת הלם, לא מספיקה לעצור אותי "מה נדפק בך ג'וליאן, תחזיר לי את זה".

לא.
אני מסרב.

"אם אתה רוצה ואם לא, אני יוצאת למרדף הזה" היא אומרת בנחישות "תחזיר לי את הפאקינג מחשב!".

היא מתנפלת עליי בספה, כששנינו לבד.
גופי עף לאחור, וליליאן עליי.

"תרדי ממני" אני מזהיר בקול נמוך, נותן לה הזדמנות לרדת בעצמה.

ליליאן מנסה להוציא את המחשב שלה, שעכשיו לכוד בין הספה לגבי הקשה "לא, תזוז קצת".

עיניי מתכהות, ומשהו בי נדלק כשהיא מנסה לשלוף את המחשב ועל הדרך נוגעת בגופי. אני תופס בשתי ידיה ומפיל אותה ארצה כך שהיא על ביטנה ואני עליה, ידיה לכודות לאחור על גבה.

"את לא יוצאת לשום הרג" אני מודיע לה, מבהיר את עמדתי בנושא "האף בי איי קרובים אלייך, אני לא מאפשר לך להמשיך עם הטעות המטופשת שלך".

ליליאן תחתיי בקושי נושמת, היא מנסה להיאבק בי אך אני מכיר את כל חולשותיה.
היחיד שמכיר את צעדיה.
חקרתי אותה המון.

"אני מסוגלת להתמודד עם האף בי איי בכוחות עצמי, אני לא צריכה שתגן עליי" היא מגיבה בזעם, שוב נאבקת בי ללא הצלחה.

אני משחרר את ידיה, נותן לה לקחת את המחשב.

"אני אגיד את זה שוב מריונטה" אני מסביר את עצמי לאט וברור, חד וחלק "אם תנסי, אעצור אותך".

זה הולך להיות כלכך מכוער.
אל תנסי אותי פנתרה שחורה, הצייד בעקבותייך.