Dangerous fight [3]

פרק 60- הכל מתהפך

ג'וליאן-

"מילים אחרונות ג'וליאן?" אין מצב שהיא לא פה, שליליאן לא פה. אני רק רוצה לראות אותה לפני המוות, ואני רואה אותה בנס. עיניי מוצאות אותה, חזקה לגמריי מלאה בנשק.

היא אף פעם לא מאכזבת, זו העוצמה שלה.

"ליליאן" שמה נפלט בריגוש, רפאל לא מבין ומתבלבל. הוא מביט לאחור לאן שעיניי נמצאות ועיניו נפקחות בלא יאמן "מה-" הוא בהלם, כל הקהל מתלחשש וממתין לאקשן.

ליליאן עומדת מולו נחושה, לא מפחדת בכלל "תעזוב אותו עכשיו רפאל, עכשיו!!" היא צועקת, בידה סכין אחד ואקדח.

הקהל שורק, הוא מעודד את זה וזה מחריד.

רפאל מתעשת בקור רוח "תתרחקי מפה, אני ממליץ לך לא לראות את זה".

ליליאן מגחכת במירמור "אל תדאג אחי היקר, לא אראה את זה כי זה לא יקרה" הביטחון שופע ממנה כמו גלים. ארס, כל מילה שלה חדה וארסית.

אני לא מאמין שהיא מתקוממת נגדו.

"תשמע, אתה לא יודע מה עבר עליי כשהשארת אותי שם כבולה מול ארבעה חיילי מאפיה נכון?" היא עוקצת בקול קשה, רפאל מפנה את תשומת ליבו אליה באוזן קשבת. כל הקהל ממתין לשמוע.

"מה קרה?" הוא חושד.

"נחש מה קורה כשמשאירים פצצה מתקתקת כמוני בחדר מלא גברים" שוב עקיצה, רפאל כבר מבין ואני משתגע. מה עשו לה.

רפאל נרתע "מה עשו לך".

"החפיצו אותי, צחקו עליי, אחד מהם נגע בי" היא מפרטת בחיוך קטן ויבש, מרגישים את הריחוק שלה. רפאל כאילו שוכח ממני לרגע "הבני זונות, איפה הם עכשיו?".

"תעזוב את ג'וליאן" היא מבקשת שוב והפעם בקול גבוה יותר, מהדהד בחלל האיצטדיון. אני אוכל סרטים על שנשארה לבד שם איתם, פאק. רק היא חשובה לי.

"זה הגורל שלו, מספיק!" רפאל מסתכל עליי, אני רואה ניצוץ אחד קלוש של חרטה בעיניו.

"רפאל, ג'וליאן מעולם לא פגע בי. ג'וליאן מעולם לא עשה לי משהו בניגוד לרצוני, כל מה שרציתי ממנו קיבלתי. אבל כל זה היה מרצון שלי בלבד. הוא עזר לי בכל מקום שאליו הלכתי, גם כשהייתי מחוקה אחרי ששתיתי בכמויות" היא מזכירה לו, משחקת לו ברגש וזה יכול לעבוד לה.

היא בחורה חכמה ונבונה "אני אוהבת אותו, אל תפגע באדם היחיד שעושה לי אושר אחרי שאמא נרצחה. החיילים שלך פגעו בי מינית, לא הוא. ג'וליאן זה הדבר הטוב ביותר שיכולת לעשות למאפיה ולי".

המילים שלה מרגשות אותי, היא מתקרבת בעדינות. היא בוכה או שאני מדמיין?

"רפאל" קולה סדוק, היא נשברת לי מול העיניים "החייל ההוא שנגע בי, אתה יודע מה הוא אמר לי?". רפאל חרד, אני מרגיש את זה מהחוסר רוגע שנודף מגופו.

"הוא אמר לי שהוא שמח שאתה עומד לחסל את ג'וליאן, כי עכשיו הוא יכול לתפוס את מקומו" ואוו, עד כדי כך הוא הרגיש מאויים.
זה דבר מזעזע לומר, שיזדיין.
טוב שהוא מת.

ליליאן עומדת איתנה ואומרת "אם אתה רוצה להראות באמת לכולם פה מה זה בגידה ומה זה להתעסק עם אחות הקאפו, תחסל את שלושת האחרים. פשע להרוג את ג'וליאן כשהוא רק עזר לי, ומילא את התפקיד שלו בלגונן עליי כמו עובד מסור שלך".

הדממה בחדר, רפאל מחשב מסלול מחדש.

שתי מילים מתנוססות ונשמעות באוויר "את צודקת, תביאי לי את האחרים".

רפאל מחייך אליי חיוך קטן "אתה משוחרר חייל, יש לך מזל שליליאן נלחמת עליך".

אני קם על רגליי חצי צולע, ליליאן ניגשת לעזור לי. הקהל מריע כשרפאל מודיע על ביטול ההוצאה להורג ובהוצאה של שלושה אחרים במקומי.

"את מלכה אמיתית" אני נושק לה, ליליאן עדיין נסערת.

"רגע, האחרים בדרך לכאן" היא אומרת "שכרתי לי כמה אנשים שיתפסו אותם בזמן שאני פה, הנה הם" היא מחווה לדלת האיצטדיון.

שלושה אנשים מובלים בכיפוף ראש ועיניים עצומות אל הבמה, ואוו "אני חייב לסגור איתם דין וחשבון" אני רוצה להרגיש חלק מהרצח הזה.

הכל התהפך, לטובה.

ליליאן מנידה בראשה "לא, שנינו צריכים לנוח. תן לרפאל לטפל בעניין, סמוך עליי אם לא עליו".

כן, רפאל איבד את הכבוד שלי כלפיו בחלקו. אני עדיין מכבד אותו, אבל יודע שאם ליליאן לא הייתה שם זה יכל להסתיים אחרת. הוא לא היה רחמן אליי, לא רצה להקשיב. הוא חשב שפגעתי בה, הוא טעה ובגדול.

אני אוהב אותה, היא פנתרה אמיתית.
תוך כמה דקות של נסיעה במונית הגענו לאחוזה.

"אמרתי לך לסמוך עליי" היא צוחקת, מושכת אותי אליה בפתח הדלת "נראלך שאתן לך למות כשעוד לא קיבלתי את הפיצויים שלי?".

"הפיצויים שלך, מריונטה?" אני משועשע, למרות שהגוף שלי חבול אני שוכח מהכאב כשאני איתה. אנחנו עולים אל החדר שלה.

"מממ" היא מהמהמת, מעיפה אותי למיטה "האחוזה ריקה".

הרמז גס.

"תני לי להחלים ואז אכניס לך חזק כמו שנלחמת עליי" אני תופס את גופה והופך אותנו, כמה זמן לא הרגשתי שליטה.

היא אוהבת שליטה במיטה, מחוץ למיטה זה סיפור אחר.