Dangerous fight [3]

פרק 48- דילמה קשה ואנוכית

ג'וליאן-

הכאב בכתף שואב לי אנרגיה אבל עדיין אני נשאר ממוקד, בשבילה ובשביל הנקמה הזאת. אלכסנדר צריך לשלם על כל הרוע שעשה. אלכסנדר קורא לליליאן שוב, וגם יוצא ממחבואו. חזותו משדרת חוזק, יציבות, רוגע, שעשוע.

הוא לגמריי נהנה מהסיטואציה, כשאנחנו לכודים בשטח שלו כמעט בלי שום נשק. החיילים שלנו נלחמים בחוץ, את הכל אנחנו שומעים. פיצוצים מכל עבר, ואצלנו.. זה רק שלושה מול שניים.

"אתה יותר מכוער ממה שזכרתי" זה המשפט הראשון שליליאן אומרת לו, עוקצת אותו בנבזיות. אני מגחך, מת על האישה הזאת.

אלכסנדר מרים גבות "מכוער לא יהיה בפה שלך עוד כמה דקות, הזין שלי כן".

אני ממשיך להתחמם במקומי תוך כדי שממשיך לדמם. אני מוריד את חולצתי בלית ברירה ועושה לי חסם עורקים. כן, למדתי איך לעשות זאת לעצמי. לא פשוט, אבל מצליחים.

ליליאן נותנת לי מבט מהיר, מוודאת שאני בסדר. אני מאתר סביבי את הצלפים במהירות, ומתחיל לתקוף אותם בסכינים תוך כדי בריחה בין המראות שלא נופצו עדיין.

ליליאן גם.
הכל נמצא ברעש, צעקות.
בקושי מזהים מי צורח. אני פוגע בצלף אחד, הוא נופל ארצה ואני מחייך בזחיחות "פחות אחד".

את השני קשה יותר לחפש, וקול ירי נוסף נשמע. כאב.
הפעם ליליאן נפצעה ברגלה, היא צועקת לשניה ומרגיעה את עצמה. אני רץ אליה, ממוקד אך ורק בה ובלי ששם לב חוטף כדור נוסף ברגל.

אני מתמוטט לרצפה בעקבות הכאב קרוב לליליאן, ולוקח נשימה עמוקה.
הכל בסדר, הכל בסדר.

ליליאן מזיעה, נעמדת חצי צולעת וכשהצלף יוצא ממחבואו ונעמד מולי היא כבר נכנעת "מספיק!" היא מרימה את קולה, כולם עוצרים ואלכסנדר מחייך אליה חיוך מבחיל "אל תפגע בו".

כוחותיי אוזלים ואני מניד בראשי, קם "ליליאן, לא" אני מזהיר, אנחנו יכולים להפוך את הכוחות. ליליאן נותנת לי מבט אחרון של שב בשקט, אין ברירה.

היא מתקדמת לעבר אלכסנדר שמחכה לה בפינה, מרוצה מאוד מעצמו. זה לא קורה, לא במשמרת שלי. אני תופס בה, והיא לוחשת לי במילים אחרונות "אני אוהבת אותך ג'וליאן, הכל יגמר בקרוב".

"לא, את לא הולכת אליו" אני מתכווץ בכאב במקומי, אך לא משחרר את ידה. אלכסנדר והצלף נראים משועשעים מהאהבה הזאת.

"תתחתנו וזהו" אלכסנדר יורק לאוויר " אה מצטער, אחד מכם לא חוזר היום חיי".

אני לא יכול לאבד את ליליאן, הבטחתי שאשמור עליה. היא מעיפה את ידי ממנה בשניה של מחשבה וחוסר ריכוז והגוף שלי לא יכול להתנגד לה "בבקשה תסמוך עליי" היא לוחשת.

זה מרגיש כמו סצנה מסרט רע, בחיים לא פחדתי על מישהו כמו שאני פוחד עליה עכשיו. מה היא עושה לעזאזל?!

"שבי על הברכיים מולי ותורידי נשקים" אלכסנדר מצווה, שומר ממנה על מרחק "ואל תנסי לעשות שטויות, אחרת הצלף יפגע באהובך".

ליליאן מהנהנת ועושה כמבוקשו, יורדת על ברכיה בלי שום חפץ חד על גופה. איך היא מתכוונת להגן על עצמה ככה? היא עומדת למות.

הראיה שלי מתחילה להיטשטש, כשיורים בי עוד כדור והפעם לצלעות "אחחח" ליליאן קופאת וצועקת "הבטחת שלא תפגע בו אם אבוא!".

"תתקרבי אליי, עוד" על שפתיו של אלכסנדר מרוח חיוך אכזרי, הלב שלי דוהר בקצב והגוף שלי מדמם ומאבד חמצן.

"אני בסדר ליליאן" אני משתעל "אוהב אותך".

"אל תירה בו" היא אומרת לצלף במבט רצחני "ולא אכפת לי שאין עליי נשק, אני אחסל אותך בידיים חשופות!" זה איום מובהק, בלי שום פחד. מה האישה הזאת מסוגלת לעולל לי בגוף גם כשאני גוסס.

אלכסנדר אומר לה לשתוק ולצלף להירגע.
הוא מתקרב אליה כשהיא על ברכיה מרימה לו מבט שלא משדר פחד. הוא תופס בראשה והיא נאבקת בו. הוא לוחש לה דבר מה באוזן שגורם לה להפסיק לזוז.

אלכסנדר מחייך אליי בחיוך חושף שיניים "אתה רוצה לראות את הבחורה שלך הופכת לצעצוע מין שלי?".

אני מרים סכין באיום, בקושי רואה משהו אבל מכוון אליו "שלא תעז" קולי לא רועד למרות החולשה שמשתלטת לי על הגוף. הצלף נוהם בתגובה "תוריד את הסכין או שאירה לך בראש".

אני לא מוריד.

"תוריד אותו" ליליאן מבקשת, לא מביטה לאחור.

"תקשיב לבחורה שלך" אלכסנדר מקניט, אני מוריד את הסכין.

אלכסנדר מוריד את מכנסיו ושולף את החבילה שלו מולה, ליליאן לא נרתעת אבל אני מרגיש שהיא מבועתת מגועל "אתה רוצה שאמצוץ לך?" היא מלגלגת "בחיים לא".

אלכסנדר מצמיד לה אקדח לרכה "תעשי את זה, עכשיו!".

היא מוחה "לא!".

"את רוצה שג'וליאן יראה מול עיניו איך אני רוצח אותך כאן כשאת חסרת אונים על הברכיים?" הוא עושה לה מניפולציות "לא יכאב לו על האנוכיות שלך?".

אני לא יודע מה לומר.
זה אנוכי מצידי בכל מה שאבחר.

אם אגיד לה למצוץ כדי שתישאר בחיים, אהיה אנוכי לצרכים שלי ואגרום לה לסבל וטראומה.
אם אגיד לה לא לעשות זאת, היא תקשיב לי ותחטוף כדור לראש.
ככה או ככה היא תצא ברע, ואני אנוכי.

"רוצה להחליט בשבילה?" אלכסנדר מנחית עליי את השאלה, וזה מה שפחדתי ממנו.

ליליאן רואה את החוסר אונים בעיניים שלי, היא יודעת מה הדילמות שלי "ליליאן, אני מצטער".

אני מעדיף שתמות או מעדיף שתמצוץ לו?