Dangerous fight [3]

פרק 32- צעצוע

ג'וליאן-

טוב, היא עצבנית עליי ללא צל של ספק.

זה מזיז לי? לא.

שתכעס, גם אני כעסתי.

הלשונות שלנו מסתחררים זה בזה בפראיות, אני מדביק אותה לקיר הסמטה ונאנח לפיה כשהיא מלקקת את הדם שעל שפתיי בחושניות.

ליליאן עושה זאת תוך כדי קשר עין, מוצצת את שפתי התחתונה ומעיפה לי את האיזון הנפשי שלי "פאק, הדם שלך טעים".

"הזין שלי יותר" אני תופס בצווארה בשתי ידיי,  היא מתנשפת בעיניים נזקקות. היא לגמריי מפנטזת על זה, אולי אפילו חולמת על זה.

"אין מצב, שלך קטן" היא יורדת עליי, מלקקת את שפתיה ואני בתגובה מוריד אותה ארצה כשהיא יושבת על ברכיה בכניעות מושלמת.

העיניים שלה אומרות הכל. היא רצתה את זה, היא חיכתה שאעשה את זה.

"את לא יודעת מול איזה גבר את עומדת" אני נוהם, מושך בשיערה לאחור כשאני גוהר מעליה ומוריד את מכנסיי מלאי כתמי הדם.

"אתה גבר צעצוע" היא ממשיכה להתגרות בי עם הפה החצוף שלה, אני מצר את עיניי.

"תפתחי את הפה שלך מריונטה" אני פוקד, "בואי תמצצי את הצעצוע הזה, נראה איך תגיבי כשהוא יפרק אותך מבפנים".

ליליאן מחייכת אליי בביציות "אתה תרעד מבפנים, אני רק אהנה".

אני שולף את איברי מהבוקסר שלי ועיניה מתקבעות עליו, נדהמות מהגודל "חשבת שזה צעצוע קטן?! תחשבי שוב" ובלי להזהיר, אני לוחץ אותו לפיה תוך כדי שאוחז בראשה צמוד לקיר.

ליליאן פוערת את עיניה, מרגישה את הגודל שלי בפיה ומתרגלת אליו. היא רוצה להגיד משהו, אך במקום זאת לשונה מסתבכת ומעניקה לי עונג בקצה שלו.

"מהר יותר ליליאן" קולי צרוד, אני דוחף אותו עמוק יותר לפה שלה בלי רחמים והיא מגבירה קצב. הלשון שלה כלכך טובה, הזרמים מזעזעים את גופי.

ראשה משתפשף בקיר שמאחורה כשהיא מוצצת ומלטפת אותי בידיה, אני מת על זה "את טובה" אני טופח על ראשה "תמשיכי".

היא דופקת לי מבט רצחני וגורמת לי לגנוח בפראות כשהיא עושה זאת בול בקצב הנכון.
אני מרגיש את דמי בוער, השליטה על גופי מתרופפת ואני נאבק להשאיר אותה בתוכי ולא לתת לה להתפוצץ.

אבל אני לא מסוגל להפסיק, השפתיים שלה על הזין שלי נראות כלכך טוב.

ורק מהמחשבה הזאת, אני משפריץ.
חלק ממני גומר על החזה שלה וחלק על הקיר.

"ואוו" היא צוחקת "איבדת את זה לגמריי".

"את עכשיו רטובה במקומות הנכונים" אני לוקח את אגודלי ומעביר על טיפות הזרע שבחזה שלה, ומכניס אותם לפיה.

האקט הזה אירוטי, היא מוצצת את אגודלי כאילו היה סוכריה ואני מתקשה שלא לדחוף בחזרה את הזין שלי לפה שלה.

"יש לנו דירה להגיע אליה" אני מתלבש, היא מסדרת את שמלתה ומסדרת את שיערה, עוטה על פניה מבט אטום "קדימה".

_______________________________________

"ליליאן ובלה יוצאות לקנות כמה דברים" רפאל ניגש אליי כשאני באחוזה בזמן שליליאן, סילביה ובלה מפטפטות זו עם זו.

אני מרים גבה, לא מבין אותו "להשאיר אותן ללא השגחה?".

"לא, אתה יוצא איתן" הוא מודיע בקול הקאפו הרשמי שלו. ביני לבין רפאל יש כבוד הדדי, אין בי פחד ממנו כמו שהשאר חוששים אך אני מכבד ומציית לכל פקודה שניתנה לי.

כי הוא זה שהציל אותי כשהגעתי לתהום, אני חייב לו את חיי. הוא זה שאסף אותי אחרי שברחתי מאבי המכה, חסר הגנה וילד צעיר. הוא לימד אותי הגנה עצמית והתקפה. הוא השביע אותי להפוך לחייל נאמן במאפיה.

ואני לקחתי זאת בכבוד גדול.
והיום, אני החייל במעמד הגבוה ביותר, החזק ביותר.

לצאת עם שתי חולות נפש לקניון?!
אלוהים מנסה אותי יותר מידי, מאתגר אותי.

"בלה בהריון, לא כדאי שתישאר פה?" אני שואל את השאלה שעמדה בקצה לשוני, ברונו בדיוק מגיח מהמדרגות.

"התנגדתי לזה בתוקף, אך היא טענה שלא יצא לה לבלות עם ליליאן כבר תקופה ארוכה" ברונו מסביר "אני גמיש, כל מה שעושה לה טוב עושה אותי שמח".

ואוו, בעל כמו ברונו זה חתיכת אוצר.

"וסילביה, מה איתה?" אני שואל.

"היא נשארת כאן" רפאל רציני, שום צחוק על פניו "יש לנו ילד לטפל בו, אני לא מסכן אותה בחוץ".

ובעל כמו רפאל זה.. יהלום קשה.

אני מהנהן בראשי, רואה איך סילביה מחזיקה בריי כאילו הוא כל חייה. היא צוחקת איתו, מלטפת אותו ואני מת על הבחורה הזאת. היא כלכך אימהית, חמה וטובה.

ולדמיין את בלה אמא?!
צרות צרורות.

ילדים מופרעים יהיו לה.
בהצלחה לך ברונו אח שלי.

וליליאן?
ליליאן רוצה ילדים בכלל?

את הפרט הזה אני לא יודע, ואני מתכוון לגלות.

"קדימה, אנחנו מוכנות" בלה אומרת בחיוך, נושקת לשפתיו של ברונו בנשיקה קרה ואז לוחשת לו משהו באוזנו.

הוא צוחק.

ליליאן גם היא ניגשת אלינו, אך שלא כמוה היא מביטה בי ללא רגש ומחווה לעבר הדלת "יוצאים?".

"אחריכן" אני מחייך חיוך קטן, ומחכה שיצאו ראשונות דרך הדלת.