Dangerous fight [3]

פרק 45- להתעדכן במצב

ליליאן-

"אתן לך לחיות אם תדבר" אני מבטיחה לו, מילותיי נשמעות אמינות. ג'וליאן מביט בי ואז בגופו המתפתל של היפני. חצי גוסס.

"יש לך משפחה, חברים, אולי גם בת זוג" ג'וליאן עושה לו מניפולציות "הם יעדיפו אותך חיי ולא לקבל אותך בחלקים, תמיד נוכל למצוא יפני מזדיין אחר. אולי הוא יקבל על זה אפילו תמלוגים".

היפני שותק, ממשיך להאזין לבילבולי המוח של ג'וליאן.

"אני אישאר חיי?" הצד האנוכי שבו מדבר, אני כמעט וצוחקת לו בפנים "מבטיחה, חבל על פרצוף יפה כמוך" אני מתעתעת בו, מנצלת את השיכרות שבו.

והוא משתף אותנו במידע, חושף יותר מידי. נותן לנו חומר חשוב, מסביר לנו על מקומות מרכזיים בעיר ששם הם פועלים מידי פעם.
חומר טוב, יעיל ועסיסי.

כשאנחנו מסיימים להאזין בקשב, אני כורתת את ראשו שמקיז דם. בחיוך רחב אני אומרת "טיפש". ג'וליאן מרים לי גבות.

"טיפש אבל 'חבל על פרצוף יפה כמוך'?" הוא דוחק בי, חצי רציני.

אני משתדלת שלא לפרוץ בצחוק "זה כאילו קנאה? הוא כבר מת!".

זה שהוא ציטט את המשפט עורר בי איזה משהו, רצון לנשק אותו.

"זו לא קנאה, את לא זורקת מילים יפות לאף אחד אחר חוץ ממני" אנחנו מתחילים ללכת, אני כורכת את ידי סביבו ובגלל שאני נמוכה אני מגיעה עם ידי רק עד לביטנו.
הוא ענקי, אני גמדה.

"טוב".

"אל תעני לי טוב".

"טוב".

"מה אמרת?" הוא מצמיד אותי אל רכבו, רוכן אליי מלמעלה ולוכד את מבטי. אני נדלקת, הכוס שלי מתחמם ועוברים בו זרמים.

"פאק.." אני מתנשמת "תפסיק להשפיע עליי ככה יא בן זו.." והוא מנשק אותי בבום, שפתיו מוחצות את שפתיי ולשונו מוצאת את הדרך פנימה. הייתי צריכה את זה כלכך, שיראה לי את האהבה שלו אליי ככה.

אבל מה אני עושה, הבטחתי להתרחק.

"אל תתרחקי עכשיו" הוא נוהם כשאני מניחה את ידיי על חזהו ותופסת קצת שליטה עליו.

"אני חייבת" זה נשמע עצוב, ג'וליאן לא מסכים עם זה ואני רואה על פניו את הכעס.

"תפסיקי עם זה" הוא אומר בקול חד "את אוהבת אותי, את לא רוצה להתרחק".

אבל...
אני פותחת את פי כדי לדבר.

"פשוט שתקי ותנשקי אותי" הוא שוב מתנפל על שפתיי, יורד לצווארי ואני נאנחת מצמרמורות חלשות. אני נותנת לו, נותנת לו לכבוש אותי שוב ושוב.

ידו ממששת אותי, את כתפי וזרועי ונתפסת על חזי וחופנת אותו. זה מגע עדין אך בו זמנית גם תובעני "תמשיך" אני אומרת כשהוא עוצר ומביט עמוק לתוך עיניי.

אני מושכת אותו בחזרה אליי מהצוואר, והוא גונח בהתפעלות "את שובבה לגמריי מריונטה שלי".

"תנשק אותי שוב" אני פוקדת, הוא עושה זאת בלי להסס.

_______________________________________

כבר כמה ימים שלא היינו בקשר עם המשפחה שלי, אז הנה אני מתעדכנת. הראשונה שביקשתי לדבר איתה הייתה בלה. מאז התקרית שבה מת התינוק שלה לא שמעתי ממנה איך היא.

"בלה" אני מחייכת אליה, רואה אותה מבזיקה לעברי גם חיוך יפה "ליליאן, מה איתך?".

"דווקא אני זו שרציתי לשאול אותך איך את" אני אומרת בקלילות, משתדלת לא לרמוז ולהכאיב לה יותר מידי.

"אני בסדר, ברונו תומך בי" והוא נדחף לשיחה ומדביק לה נשיקה קצרה בלחי "המואנה הזאת פייטרית, אני מת עליה".

"ועליי?" אני חצי מגחכת, הדיבור האחרון שלנו היה כשכעסנו זה על זה. ג'וליאן מאזין לנו מהמטבח שלנו ומדבר איתי דרך העיניים. הוא קצת מת לשבור לברונו את הפרצוף על מה שקרה איתי בשיחה האחרונה.

"עלייך חצי מת" הוא מחזיר בנימה עוקצנית, ואז שנינו שותקים "אז איך את אחות יקרה שלי, נושמת?".

"נושמת וחצי" אני אומרת, חיוך מזויף על פניי והשיחה האחרונה שלנו צפה לי שוב בראש. אח טמבל יש לי, ואני שונאת אותו.

"הכל טוב בנינו?" הוא מחליט לשאול, מתרחק קצת מכל הרעש של ריי מסביב. הוא באמת גדל, אני שומעת אותו ברקע צועק את המילה אבא.

אני חושבת רגע מה לענות "כן, לא?" ואני מתרחקת קצת מג'וליאן שעכשיו קצת מתקרב אליי בחזות מסוכנת.

"לא חושב" הוא עונה "מצטער אם פגעתי בך, זה הרגיש לי נחוץ שתדעי את זה.. זה יצא ככה. אני אוהב אותך אחות שלי".

המילים שלו מחממות לי את הלב והוא מחייך אליי "אז הכל טוב?".

עכשיו הצחוק כבר יוצא ממני "כן, כל מילה שאמרת בחזרה". אני רואה את פניו של רפאל מרחוק מתקרבות אל המסך, סילביה מאחור מחזיקה בריי ומנופפת לי לשלום. אני מחזירה לה בניפוף משלי.

רפאל שואל לשלומי דרך השיחה ואנחנו מדברים כמה דקות.

"מסתדרים שם?" הוא שואל, מכווץ גבות בפיקפוק. ג'וליאן נכנס לפריים "כל עוד אני כאן, תסמוך עליי" הוא אומר.

רפאל מחייך אליו "אני בוטח בך".

המשפט הזה לא עשה לי טוב, מזכיר לי כמה חוקים ג'וליאן שובר בגללי. רפאל מתעניין בי לשם שינוי ואני עונה לו כרגיל, לא חושפת יותר מידי.

ג'וליאן לכל אורך השיחה נמצא איתי ביחד, קרוב אליי ומנסה לתת לי כמה שיותר ביטחון. האמת, איתו או בלעדיו עדיין ארגיש ביטחון. אני לא עוד אחת שנזקקת, אני יודעת מה אני שווה ואני מודעת לכוחות שלי. כמובן שהתמיכה של ג'וליאן זה בונוס גדול.

רפאל מפתיע אותי "אתם נראים קרובים" הוא מציין. אני צוחקת בתגובה.

לא מצחיק.

לבסוף אני מנתקת את השיחה, שרויה במחשבות.