Dangerous fight [3]

פרק 58- הגורל נחרץ

ג'וליאן-

הגוף שלי חלש, עינו אותי במשך כל הלילה. מכות חשמל, מלקות. עדיין לא כרתו לי איברים, אך אני בטוח שגם זה יגיע. כואב לי, הגב שורף.

החיילים שלי צפו בזה מהצד וצחקו, הייתי אומר שאני חש בגידה.. אבל מהצד שלהם אני הבוגד במאפיה. חשבתי עליה בזמן המכות, כשדם זלג מכל מקום בגופי והיא נתנה לי כוח עד שהתעלפתי.

טיפלו בי והחזירו אותי שוב אל התא. אין צפי, לא קיבלתי שום רמז או הודעה. יפתיעו אותי, יעשו זאת ברבים. יוציאו אותי להורג, ואני יודע איך זה הולך. חלחלה תוקפת אותי, זה יהיה הסוף שלי.

ושוב, מבקרים אותי בתא. משוחחים איתי, צוחקים עליי, משפילים אותי ומכים אותי. מעולם לא הרגשתי כלכך חלש במאפיה, עשו אותי לכזה.

אני שומע צעקה נואשת שעוצרת את הלב שלי, מגבירה בי כל מודעות אליה "ג'וליאןןן!!" ליליאן. היא פה, היא הגיעה. ואני רואה אותה מרחוק בבגדים מינימלים. גופיה קצרה וטייץ קצר. כמה חתכים קטנים מופיעים על רגליה, ואדום קצת בכתפה. זריקה.

"ליליאן!" אני נעמד, מחייך אליה בהקלה "את בסדר, התגעגעתי אלייך". ואוו, היא באמת נראית חיוורת יותר כאילו עכשיו ברחה משדה קרב.

"תקשיב, הם אחריי. אני מנסה לחלץ אותך מכאן או להקל את העונש שלך" היא מדברת מהר, גבותיי מתכווצות "הם רוצים להוציא אותך להורג היום בערב, רק תסמוך עליי בסדר? אני אוהבת אותך" היא שופכת את זה, עיניה היפות מסתכלות עליי וידיה אוחזות בסורגים.

היא מנסה לפתוח את התא, לבעוט בו אך כל זה לא אפשרי "את לא יכולה ליליאן, אל תתעקשי על זה" אני מסביר לה כשהיא ממשיכה להיאבק בברזל הקשה הזה. אני מוציא את ידי ותופס בשלה.

המגע שלה מנחם אותי, היד שלה והפנים היפות שלה "אני מצטער ליליאן" החרטה שלי על זה גדולה "אם יקרה לי משהו הערב, אל תשנאי אותי בסדר?".

עיניה מתמלאות ברגש "זה לא יקרה, אל תגיד את זה ככה" היא מסרבת להבין את זה, קולות ירי וחיילים נשמעים בדרך לכאן. הם רצים.

"פאק-" היא מקללת, עוזבת את ידי ושולפת כמה סכינים "אל תדאג ג'וליאן, אני אסדר את זה".

והקאפו מופיע לנגד עיניי, שוב.
מבטו זועם, קטלני ומלא באימה. גופו משדר עוצמה, מה ליליאן עשתה לו?

בלי שום מצפון, ליליאן הורגת שניים מהחיילים. שניים מהחיילים שלי, לשעבר. זה עושה לי טוב לראות את הפחד שלהם ממנה, היא מוכשרת לגמריי.

"ליליאן!!" רפאל קורא בשמה מזועזע ממנה, הוא לא מבין שיצר מפלצת עכשיו "כוסעמק את חיה רצינית!" שניה אחר כך ברונו מגיע, סורק את השטח ואז קולט את המצב.

הוא מתקרב לליליאן, הוא היחיד אי פעם שהצליח להיאבק בה באמת ולהרגיע אותה.

"תתרחק" הקול שלה חנוק, מאיים. היא פוחדת, פוחדת עליי ועליה "ברונו בבקשה דיי תראו מה אתם עושים לו!" כן, הם הורסים אותי בכל דקה כשאני נמצא כאן.

ברונו מהנהן "אני יודע, בואי נדבר על זה. שנינו". הוא שולח לי מבט קטן, ואני רואה את האהבה שלו אליי. הוא לא מסכים עם אחיו, הוא ניסה למנוע את זה אך סירבנו להקשיב לו.

ליליאן בלחץ, אני קורא אותה "אל תתקרב אחרת תקבל סכין" זה נשמע חסר ביטחון עכשיו, רפאל מהצד מחייך בסיפוק. שנינו יודעים שלא תוכל לפגוע בברונו, היא אף פעם לא העזה.

"את לא תפגעי בי" צעדיו זהירים, מחושבים. הם מרחק זעיר זה מזה, ליליאן מרכינה את ראשה וממלמלת משהו על שחור בעיניים.

"פא-" אני פולט, היא נופלת לאדמה שוב, כמה סם החדירו לה אז. היא שתתה בכלל?

ברונו מרים אותה מהקרקע, הדאגה שבי אליה יוצאת "בבקשה תדאג שהיא תשתה מים, היא זקוקה לזה" זה לפחות הדבר היחיד שאני יכול לבקש עכשיו "אל תפגעו בה, אל תיתן לו".

אל תיתן לרפאל לפגוע בה, בבקשה.

ברונו מבין "זה עליי עכשיו, הוא לא יגע בה".

רפאל הפך למטורף, פותח את התא ובועט לי בצלעות. הגוף שלי עף אחורנית ומתנגש בקיר התא "תראה מה לעזאזל עשית לה!" הוא צועק, עיניו רצחניות "היא מעולם לא יצאה נגדי ככה!".

פאק, אני מתקפל וחוטף ממנו שוב בעיטה "רפאל" אני גונח בקושי "תן לי להסביר" ההתחננות שלי מלווה בכאב חד נוסף ורפאל עוצר.

"הערב ג'וליאן" הלב שלי נקרע "הערב הגורל שלך נחרץ, המרת את פי ושיקרת לי" רפאל מדבר "הסתרת ממני מידע וסירבת לספר לי עליה כשרציתי לדעת מה איתה" פרצופו משתנה להבעה לא מוכרת "לא עמדת בתפקיד שלך, נגעת בה. זה עלוב, מאוד עלוב".

אני שותק.

"יכולת כל אישה אחרת ג'וליאן, יש לך פה בשפע. נתפסת עליה למרות האיסור, רצית אותה כשידעת מהם החוקים שלי לגביה. מרדת בהם, מרדת בי. אני חייב להגיד שאני מאוכזב וזועם" רפאל מסיים.

"לא אהבתי אף אחת אחרת חוץ ממנה אי פעם" אני מתוודה, אך זה לא מזיז לו.

"היום בערב ג'וליאן" רפאל טורק את דלת התא ויוצא.