Dangerous fight [3]

פרק 52- ברים

ג'וליאן-

בר, ושוב פעם בר.
די נמאס לי מכל הסיפור הזה, אבל אני משדר את הצד האדיש והרגוע שלי למרות שליליאן יודעת בדיוק מה מרגיז אותי.

אני מתעצבן עליה "לא אמרנו שהפסקת לשתות?" זו כבר הכוס השישית שלה, ואני לא מגזים. שתיה אף פעם לא השפיעה עליה אבל עכשיו היא מתחילה להגזים.

בפעם האחרונה ששתתה ככה בהגזמה זה היה בקבוק והזדיינה עם איזה אידיוט כדי למשוך את תשומת ליבי. זה לא טוב לה בכלל.

ליליאן מזיזה את גופה, משוחררת מאוד. אני חושב שהמקרה שקרה עם אלכסנדר כן השפיע עליה באיזה אופן והיא מסרבת להכיר בזה. זה שהיא מצצה לו מול עיניי, שבר אותי.

ראיתי שחור ונכנסתי להתקף פוסט טראומתי מהעבר, מאבא שלי. ראיתי בדמיוני אותו מכה אותי, את אמא עומדת מהצד וצופה בי בגאווה על שלא צרחתי ונשארתי באיזון.
ליליאן שברה אותי שם באותו הרגע, והיא ידעה עד כמה.

היא בחרה למצוץ לו כדי להישאר חיה, בשבילי. אם לא הייתה עושה זאת, כנראה כבר הייתה עם כדור בראש.

היא מקריבה הרבה בשביל אנשים שהיא אוהבת, ועם כל הקושי שלה לבטא את זה במילים אני יודע שהיא אוהבת אותי. היא גם אמרה לי את זה, פעמיים.
אני מעריך את זה.

"לשתות כשאתה באיזור זה אחרת" היא משגעת אותי במבטים, עושה לי עיניים כשרוקדת ואני צריך להפריד בין התפקיד שלי כלפיה לרצון המזורגג שלי עכשיו.

"דיי" אני לוחש לה, מושך את גופה אליי והיא מרימה אליי את ראשה "מממ?".

"אל תפתי אותי עכשיו" האזהרה נשמעת בקולי, האנשים שסביבנו לא מתעמקים בנו אלא במוזיקה "זה הבר של ברונו, לא פה".

בלה הפסיקה לעבוד פה, ככה ברונו פקד עליה. אני זוכר ששמעתי אותה מתווכחת איתו על זה, אבל מאז שירו בה בבטן הוא כבר לא לוקח סיכונים. הוא רוצה אותה בטוחה ומוגנת, היא נכנעה לו.

"אבל אני רוצה אותך עכשיו" היא ממלמלת ולוחשת לשפתיי בכוונה מלוכלכת, ממש לא טהורה. אני לא יכול לתת לה את זה עכשיו, ברונו פה.

"תחכי עוד קצת" אני מרחיק אותה קצת, אם היא נפגעה היא לא הראתה זאת. אבל מה שעשתה, הלכה לאמצע הרחבה ומשכה אליה הרבה בני זונות.

בהתחלה אני נותן לה להיות חופשיה, להשתחרר קצת. אבל כשאני רואה שמקיפים אותה שלושה גברים פלרטטנים אני מייד מתערב, הודף אותם בזה אחר זה ומכניס להם אגרופים "עופו מפה" אני נובח.

"אני רק רוצה לזיין אותה" אחד מהם בחוצפתו אומר "מה אתה החבר של-" הוא לא מספיק לסיים את המשפט כי אני רוצח אותו. אנשים בבר דופקים לי מבטים, חלקם בורחים וחלקם לא שמים לב.

אני יורק על גופתו "בן זונה".
ליליאן חוזרת לעצמה לאט לאט, אני נותן לה כוסות מים וברונו קולט אותי וניגש אליי.

"מה קורה פה?" הוא מתערב, שני הגברים עדיין נועצים בליליאן מבטים.

"הבני זונות האלה רצו לגעת בה" אני מסביר לו בקול שליו, דמו מתרתח והוא קומץ את אגרופיו "מי".

אני מצביע עליהם, ברונו אומר לי לפקח עליה ולהוציא אותה מפה וזה בדיוק מה שאני עושה כששוצע צעקות וייבבות אילמות. הוא חיסל אותם, ככה זה. כל מי שמדבר על נשות המאפיה בזילזול, סובל. אין דבר כזה דיבור לא נאה לנשים שלנו.

"ליליאן, לכי" אני עצבני ומשתדל לאגור את זה בפנים, לא להתפוצץ עליה עכשיו. ליליאן מועדת ואז נתמכת בי "סליחה.." היא לוחשת, היא נשמעת לי קצת שבורה "אבל זה כיף".

היא לא שתתה הרבה אף פעם, כי הייתה צריכה להיות בשיקול דעת בהיר וחד. במקרים נדירים, שהרגישה רע או לשם מטרה כלשהי היא עשתה זאת. מה המטרה שלה עכשיו?
כי אני שלה, מה היא עוד צריכה חוץ ממני.

אנחנו מגיעים לאחוזה, היא מתפרקת בזרועותיי ורפאל פותח לנו את הדלת בפרצוף מופתע וכועס "מה לעזאזל, למה היא נראית ככה?".

"שתתה" אני מסביר בקלות.

רפאל בהחלט נראה המום, כאילו בישרו לו על איזו הודעה מיוחדת "למה?" גם הוא לא מבין, בדיוק כמוני. יש לי חשדות, אולי זה קשור לאלכסנדר?

את גופה הקטן של ליליאן אני מניח בסלון על הספה, אני יודע שאריב איתה כשתקום "אני לא יודע, אברר איתה כשתתעורר".

"אישאר איתך כשזה יקרה" רפאל מודיע, זה לא מצא חן בעיניו בכלל ואני מבין אותו. עם כך כמה שאהיה עצבני עליה, אצטרך גם לתמוך בה מול רפאל כי שניהם הולכים להשתגע.

זה לא עומד להיגמר טוב, בכלל לא.

בלה וסילביה יוצאות מאחד החדרים יחד עם ריי הקטן. הוא כלכך דומה לרפאל וסילביה. הוא פשוט שילוב מושלם בניהם.

"מה קרה לה?" סילביה דואגת ומתקרבת אל הספה ובוחנת את פניה העייפות של ליליאן שישנה כרגע בשלווה. היא לא יודעת איזו שיחה מצפה לה כשתתעורר.

בר ועוד בר, ככה כבר כמה ימים.
אף אחד מהאחים לא אוהב את זה, וגם אני לא.