Dangerous fight [3]

פרק 51- אהבה בלילות

ליליאן-

סילביה, בלה ואני בחצר ממש כמו פעם. בלה שיתפה אותי שכרגע הם לא מצליחים להיכנס להיריון. ההפלה שיבשה אותה קצת. בלה נשארה אותה בלה, אבל העצבות בעיניים שלה לפעמים נראית לנו.
זה ייסורים קשים בשבילה.

"מואנה" ברונו יוצא אליה מחוייך עם כוס מיץ תפוזים בידו "תראי מה הבאתי".

בלה צוחקת "מה זה, שתן?".
היא שונאת תפוזים.

ברונו טופח על ראשה "את מצחיקה מאוד, את חייבת לטעום את זה".

"לא תודה, פחות מתחשק לי למות מרעל".

אני כלכך אוהבת את הזוג הזה, יש להם אהבה טהורה ועוקצנית. ברונו שולף קש "תשתי ממנו" היא מסרבת בציחקוק.

"זה או שאת שותה ממנו או שאת שותה משלי" ההערה הגסה הזאת גורמת לה לפעור את עיניה ולהכניס לו מרפק לצלעות "היי" הוא צוחק.

גם רפאל וג'וליאן מצטרפים אלינו, החצר זה אחלה מקום לישיבה קבוצתית. רפאל ניגש לסילביה כשריי כבר הולך ונופל "תראו אותו" ברונו מגחך "ילד למופת".

"ניסוי חברתי" בלה עוקצת ואני מגלגלת את עיניי כי רפאל תוקע בה מבט שאומר: תירגעי ומהר.

סילביה נשענת על כתפו של רפאל ופונה לריי
"ריי לא להישאר פראייר, תרביץ לדודה בלו".

ריי מייד משנה את מבטו ומוציא לבלה לשון, רץ ומחבק אותי. אני כורכת את זרועותיי סביבו "רוצה סכין?" אני לוחשת לו, מעודדת את הלמידה שלו מגיל צעיר.

סילביה מזהירה אותי בעיניה "תרחיקי את הדבר הזה ממנו!" היא נחרדת "שישאר לי שפוי לפחות עד גיל שמונה".

רפאל מנשק אותה "הוא יהפוך ליורש חזק, תזכרי את זה". הוא תמיד נוהג להזכיר לה את זה, ואני מסכימה איתו. ג'וליאן מידי פעם שולח לי מבטים אבל לא מדבר איתי יותר מידי כדי לא לתת לחשד להציף את רפאל.

מה נעשה עם זה? איך אנחנו עומדים לצאת מהמצב שאליו נקלענו?

ברונו יודע.
רפאל? זה רק עניין של זמן.

_______________________________________

"אני אוהב את הלילה" ג'וליאן נכנס לתוכי שוב ושוב, הולם בי בקצב כשאני נאחזת בחזהו הקשיח ונהנית מכל רגע "אני אוהב לראות אותך ככה, פרועה".

האורגזמה השניה שלי כבר נבנית לה בבטן, מתגברת כשג'וליאן מתעסק עם דגדגני באצבעותיו ומשפשף. זה מעלה אותי לסף ורגליי מתחילות לרעוד "אאחח, פאק אני גומרת.. פאק".

זה מגיע בגלים, ושנינו מרגישים את הרטיבות הזאת. שנינו מזיעים והוא עושה איתי סבבים שוב ושוב. אני אוהבת את היידים שלו על העור שלי, אני אוהבת שהוא מכיר ויודע את הגוף שלי בצורה מדוייקת.

כאילו נועדנו.

עם כל כמה שאני רוצה להרביץ לו לפעמים כי הוא מגונן, דואג, רוצה שאשתף. קשה לי לכעוס עליו לאורך זמן, ולא כשהוא מטפל בי ומפצה אותי ככה יפה.

"אתה קוץ בתחת".

"דוגי, קדימה" הוא רק מוכיח לי כמה הוא סקסי במיטה ומחוץ לה, אני רוצה להתנפל עליו עד שלשנינו יגמר האוויר.

אני אוהבת אותו, עם כל הקושי לבטא את המילים בקול.

אני משתדלת שלא להרעיש כשג'וליאן סוחף אותי לאורגזמות חזקות ונעימות. אני משתדלת שלא לצרוח מהנאה, והוא עוזר לי מכסה את פי "ששש מריונטה, את זוכרת למה בחרתי לקרוא לך ככה?".

אני לא יכולה לדבר, אז אני מהנהנת.

"כי את הבובה שלי" הוא מנשק את פיטמותיי ועולה אל קו הלסת שלי בליקוקים "את בשליטה שלי, על חוט. חשבת שתפילי אותי, שאגיע לקבר. תראי איפה אנחנו עכשיו, במיטה".

הוא צודק, אני גונחת ממה שהמילים שלו עושות לגופי. הרגליים שלי רועדות סביבו, אני מזיעה ונואשת לעוד פורקן. הכוס שלי מתכווץ סביבו בפעימות והוא מכניס את ראשו לכתפי "פאאקק, את מתכווצת על הזין שלי כלכך טוב. תעשי את זה שוב, אני רוצה לגמור בתוכך".

ובלי שליטה, רק המילים שלו גורמות לגופי לעשות כרצונו. אני מתהדקת יותר, מרגישה את העובי שלו בתוכי ואת התחושה הממלאת הזאת. ג'וליאן תופס בראשי ומסתכל לתוך עיניי כשהוא גומר והנוזל החם יוצא ממנו וממלא אותי.

אני נושפת "ואוו ג'וליאן".
זה היה טוב, אקח גלולה מחר.

"אתה צריך לחזור לחדר שלך" אני ממהרת לומר לאחר רגע, כששומעת קולות צעדים מתקרבים. ג'וליאן מהנהן, הולך להסתתר במקלחת שלי מאחורי הניילון הגדול.

הדלת שלי נפתחת בדיוק כשמספיקה לכסות את גופי העירום תחת הסדינים.
ברונו.

"אני יודע שאת ערה" רומז לי.

אני פוקחת את עיניי באיטיות, מזייפת כאילו ישנתי "מה יש?".

"רק אומר" הוא מחייך קצת "תרגיעו עם הרעש" והוא יוצא מהחדר.

ג'וליאן יוצא מהמקלחת ונושק לשפתיי, נשכב לצידי על המיטה "אתה צריך ללכת" אני הודפת אותו מעט, הוא מניד בראשו "לא עכשיו".

מה הוא רוצה?

"את בסדר מאז מה שקרה?" הוא שואל בכנות ואני יודעת בדיוק למה הוא מתכוון. למה הוא חייב להזכיר לי את זה בכל הזדמנות שיש לו.
הוא באמת דואג.

"ברור, אני תמיד בסדר".

הוא מהנהן בראשו ולוחש לי שאם אני צריכה משהו, לבוא ולדבר איתו.

ובכנות? מצצתי לאלכסנדר, זה מבחיל אותי.
אני שונאת להיזכר ברגע שכרעתי מולו בלי בגדים בזמן שהוא מזיין את פי ונכנס עד לגרוני.
אני אשכח מזה, אני מוכרחה.

הוא נחלת העבר, חייב להישכח.