Dangerous fight [3]

פרק 17- תינוק חדש

ליליאן-

אני מבקרת באחוזה מספר פעמים בשבוע, זה חשוב לי להיות קרובה למשפחה שלי ובעיקר לבלה וסילביה. היה חסר לי מהן הרבה בזמן האחרון.

רפאל בפגישה בחדרו, משהו הקשור לאלכסנדר הבן זונה. הוא שמע על ההריון של סילביה ובלה, והוא מת לחבל להן בהריון.
בגלל זה רפאל וברונו שומרים עליהן צמוד.

ברונו ובלה בחצר שבבריכה, עוקצים זה את זה ואוכלים. אני מחפשת בעיניי את סילביה, רפאל אמר לי שהיא בחדר שלהם כדי שאדאג לה לאוכל.

ג'וליאן מתהלך אחריי, בשקט מעצבן.

"איפה היא" אני ממלמלת בלחץ כשלא רואה את סילביה בחדרה, אולי קרה משהו רציני.
או יותר גרוע, חטפו אותה שוב.

פתאום צרחה חדה מפלחת את האוויר, מהשירותים. אני רצה לשם, דופקת על הדלת "הכל טוב?".

"ירדו לי המים ליליאן!" היא בהיסטריה "תקראי לרפאל!".

היא פותחת את דלת השירותים, אני נותנת לה כתף להישען עליה כשהכאב החד שוב מפלח את גופה. יש לה צירים, סעמק.

"תקרא לרפאל, ג'וליאן!" אני ממהרת לומר לו "היא צריכה ללדת". ג'וליאן מקשיב לי, ותוך כדקה שתיים רפאל מגיע אלינו בריצה ומרים את סילביה בין ידיו.

"מהר, קדימה לרכב!" סילביה בוכה, לחץ והתרגשות אופף אותה מכל כיוון.

"קחי נשימה, נעבור את זה ביחד" רפאל מרגיע אותה ולוחש לאוזנה, אנחנו מלווים אותם עד לרכב ומשם הם ממשיכים בדרכם ביחד.

הילד שלה יהיה האחיין שלי.
אחיין ראשון.

"כנסי לאחוזה ליליאן" ג'וליאן מנער אותי מהמחשבה, אני מגלגלת את עיניי "אתה אוהב להרוס רגעים שמחים".

הוא לא מגיב ורק פוסע אחריי לתוך האחוזה.

"תגידו, סילביה בסדר?" בלה שואלת "ראינו את רפאל רץ כמו משוגע לבחוץ".

"ירדו לה המים" ג'וליאן מסביר ואני רואה אורות בעיניים של ברונו ובלה.

"דיי באמת?" בלה צורחת, ברונו רואה איך אישתו דומעת והוא נאנח "כמה היסטרית את בהריון, את צריכה שאקנה לך כדורי הרגעה".

היא חובטת בראשו "שתוק מניאק".

אני צוחקת "דוחים".

אני לא נשארת עוד דקה לראות את הקוצי מוצי הזה, וג'וליאן מתקרב "דוחים?" הוא לא מבין.

"כל הרומנטיקה הזאת, כן" תשובה קצרה.

ג'וליאן לא נראה מופתע, אבל נראה שיש לו מה לומר בנידון "זה הדבר היחיד שאני מסכים איתך עליו".

"גם בזיונים אתה מאופק כלכך?" שאלה רנדומלית, דורשת תעוזה "מעולם לא ראיתי אותך יוצא לסטוץ".

"את עוקבת אחרי חיי המין שלי?" ג'וליאן נשמע משועשע, כאילו גילה שאני סטוקרית אחריו.

"לא איכ" אני מייד נגעלת "אל תחשוב ככה".

"לא עונה לך לשאלה" הוא אומר ברצינות ואיתו כל שיחה הופכת למעצבנת, כבר הספקתי לשכוח.

"יותר כיף עם הרומנטיקה שלהם שם בחוץ" אני מוחה וחוזרת בי בגילגול עיניים משווע "אלך לעשות איתם שלישיה".

"תהני, עדכני איך היה".

שונאת אותו ככ.

אני מתכוונת ללכת ואז מרגישה את ידו תופסת  בי מאחור ומצמידה אותי אל השיש בתוקפנות "אבל אם תעשי את זה, אצא לסטוץ הערב".

איך הוא אוהב להציב לי תנאים.

"תעשי את זה?" הוא שואל אותי, הקירבה שלו לגופי מעוררת בי איזה רצון חייתי.
אני משוגעת אם אני רוצה אותו.

"אלך למועדון במקום" אני קורצת לו "ואתה תשב בצד חסר אונים, הרי זה חלק מהתפקיד שלך לא?".

ג'וליאן מרפה את אחיזתו ממני "את נהנית לשגע אותי, חבל שאנקום בך אחר כך".

"אנחנו עוד נראה".

_______________________________________

סילביה חוזרת אל האחוזה עם התינוק בין הידיים, מחייכת מאוזן לאוזן. רפאל עומד לצידה, נראה עייף ומותש אך מאושר.

"יש להם בן!" בלה צורחת בהתרגשות וקופצת על רפאל, שמייד מעיף אותה "זה בן!!".

"איזו נודניקית, תשתקי כבר" הוא אומר לה, האיבה והשנאה בניהם התחלפה למשהו לא בדיוק מוגדר.

בתוך תוכם, הם בסדר זה עם זה.
אולי אפילו אוהבים.

"איך קוראים לו?" אני שואלת בסקרנות, זה באמת מה שמעניין.

"נגלה להם?" רפאל שואל את סילביה, היא מהנהנת.

"ריי, זה השם שלו" רפאל אומר בשמץ של גאווה "הוא יהיה היורש שלנו, זו גאווה".

ג'וליאן לצידי זוכה לראות את המאורע, שום חייך אחר לא מאושר לראות את התינוק עד שגדל והופך להיות בגיל המתאים לרשת את אביו.

ועד שזה יקרה, כבר אהיה זקנה.

"זה שם יפה" ברונו אומר, לוחש משהו לבלה באוזן והיא מצחקקת בתגובה.

"הנסיכה עכשיו צריכה לנוח, וגם התינוק" רפאל אומר בקול סמכותי "אז תהיו בשקט, כן בלה?".

היא מצדיעה לו ומגלגלת את עיניה "בוודאי".

היא ורפאל.
חתול ועכבר.

"אתם כאלה דביקים" אני מצטמררת כשרואה את ברונו ובלה מתנשקים באמצע הסלון.
דוחה.

"גם את תהיי כזאת, ברגע שתתאהבי" ברונו אומר לי, ג'וליאן לצידי מגחך.

"להתאהב?" אני מלגלגת את עיניי "אם זה קורה, תחבטו לי בראש".

אהבה?
יש לי רגש לבולשיט הזה?

"אל תדאגי, את לא תצאי עם שום בחור כל עוד את במשמרת שלי" ג'וליאן נדחף, ממש כמו אבא מגונן.

"מה שתגיד".

אם באלי- אני גם אזדיין מול הפרצוף שלו.
שילך לאכול את הלב של עצמו.