Dangerous fight [3]

פרק 29- רגוע ברכב

ליליאן-

ג'וליאן בהחלט זעם עליי, הוא סירב לדבר איתי כל הבוקר. הוא היה נראה אכול מבפנים, כאילו רצה לזיין אותי מרוב שנאה. זו הייתה המטרה שלי, לגרום לו לקנא.

ליצור אקשן בחיים המשעממים שלי.

אחרי שהקאתי התקלחתי בזריזות והחלפתי לבגדים נוחים יותר, אוברסייז לשם שינוי. ראשי פעם בקצב, מיגרנה משתלטת על מוחי.
אני שותה מים, ולאט לאט זה עובר.

"למה אתה רגוע כלכך?" אני מחליטה לשאול את ג'וליאן, היושב בפישוק רגליים גברי על הספה וקורא כמה מסמכים חשובים בעיון רב.

הוא מרים את עיניו אליי, והן יוקדות וממסמרות אותי במקומי "אני נראה לך רגוע?" קולו אפל, בס ומאיים לקבור אותי בחיים.

מערבולת רגשות מכה בי, דבר שאני לא רגילה אליו. אני משתלטת על התחושה הזרה הזו במהירות "כן, יותר מידי רגוע".

"אז תחשבי שוב" קולו קר ומרוחק.

לעזאזל, תתייחס אליי.

לג'וליאן יש תוכניות אחרות עבורי, אני בטוחה בזה. הוא לא סתם רגוע, הוא מתכנן משהו ואני קולטת זאת במהירות.

"אתה יודע על מה אני חושבת" אני רומזת לו, הוא מתכוון לנקום בי.

"בחורה חכמה".

הוא אולי חשב שלא הרגשתי, אבל הרגשתי אותו בלילה קשה כמו אבן. הרגשתי אותו זז בחוסר נוחות על המיטה וקם לבחוץ.

"לא ישנת טוב גם היום" אני מעירה, מנסה לגרום לו לדבר ולפתח שיחה כלשהי. לא משנה איזו, רק שידבר.

"מעניין בגלל מי" הוא מסנן, האפור שבעיניו מתכהה ושפתיו מתהדקות לפס דק.

"אלוהים, איזה אידיוט" אני ממלמלת לעצמי, הוא זוקף גבה אך בוחר לא להגיב.

"אגב" הוא אומר לי "תתכונני הערב לקרב בביירוקס, רפאל יבוא לאסוף אותנו. תתלבשי נורמלי".

תתלבשי נורמלי.

אני מגחכת "בסדר שוטר". מידי פעם באמת התקיימו קרבות בביירוקס, קרב עד המוות. קרב יפייפה. לראות את הדם משפריץ מהבוגדים לכל עבר נותן לי סיפוק מושלם.

"אני נלחם היום" הוא מוסיף לאחר רגע. פניי משתנות בבת אחת והחוסר רגש שלי כאילו התבטל ברגע "מה אמרת?".

זווית פיו של ג'וליאן מתעקלת ונראית כאילו עובדת עליי, צוחקת עליי "את שמעת אותי".

ג'וליאן ילחם היום.

"אה אוקיי" אני מנסה לומר בקלילות, לא מתעניינת יותר מידי. ג'וליאן מביט בי לרגע ארוך, קשר העין שלנו לא מתנתק ורק הופך לנסער וטעון יותר.

"את דואגת לי" קולו רובוטי, פניו מקניטות אותי ואני דואגת לצמצם את עיניי בזילזול.

"אולי ככה איפטר משומר הראש המניאק שלי, חוץ מזה הכל נפלא" אני עוקצת, הוא מתקרב אליי עם גופו בספה ומתיישב קרוב עד כדי כאב לגופי.

זרמים חולפים בתוכי ותחושה חמה מתפזרת בביטני "את לא תיפטרי ממני בכזו קלות, מריונטה" ידו הגדולה מונחת על ירכי החשופה "לא לפני שאחזיר לך על המעשה המלוכלך שלך".

אני עוצרת את נשימתי כשידו עולה מעלה, ונעצרת בחיבור שבין ירכי לאיברי "מה שתגיד" אני נשמעת בטוחה בעצמי, מעיפה את ידו ממני והוא צוחק בחיוך חושף שיניים.

ואוו.
זה ממכר.

"אתה צריך לצחוק יותר" אני מגלגלת את עיניי, מחייכת חיוך בלתי נשלט בעקבות חיוכו היפייפה.

"גם את זקוקה לזה בדיוק כמוני".

_______________________________________

הערב כבר הגיע, אני עומדת מול המראה ושמה איילנר המדגיש את העיניים החתוליות שלי. הפעם לבשתי שמלה שחורה צמודה וקצרה, שאהבתי נורא.

היא לא כמו כל השמלות, איזור החזה חשוף ויש בה כתפיות. זה נותן מראה מיוחד, שטני יותר. המגפיים הגבוהות שלבשתי העניקו לי קצת גובה, דבר שאני נורא צריכה.

"רפאל בחוץ, קדימה" ג'וליאן מזרז אותי מפתח הדלת, בזמן שאני שוב בוחנת את בגדיי ומוודאת שזה יושב טוב.

"טוב שזה שחור" עיניו של ג'וליאן ניצתות במשהו מסתורי שאני מנסה לפענח "ככה לא יראו את הרטיבות שאעשה לך".

פאאק.

"שתוק" אני עוקפת אותו, ושנינו מגיעים לרכב הגדול. יש בו לפחות שמונה מקומות, חתיכת רכב משפחתי יוקרתי עם גג נפתח. סילביה יושבת לצד רפאל בשורה הראשונה, כשבין זרועותיה ריי.

בלה וברונו יושבים בשורה השניה יחד, היא בהריון חודש שני או אולי שלישי. הוא שומר עליה ומאכיל אותה בדובדבנים קטנים ואדמדמים בזמן שהיא צוחקת בהנאה.

"תקלע לפה שלי" היא נוזפת בו "אתה גרוע".

"אני אכניס משהו אחר לפה שלך אם תמשיכי לזלזל בי ככה" הוא מחזיר לה, שניהם צוחקים.

ג'וליאן מברך את כולם בשלום, וגם אני כמוהו.
שנינו נכנסים אל השורה האחרונה שברכב, ומתיישבים שם רחוק מכל הרעש.

"נו, הגברת עושה לך צרות?" רפאל שואל את ג'וליאן, עוקץ אותי בסמוי כאילו לא רבנו לפני כמעט שבוע.

"לא, היא בסדר גמור" ג'וליאן אומר ושלח לי מבט של 'אל תתעצבני עליו שוב'. כן, אני בהחלט עצבנית על רפאל. אני לא ילדה קטנה ותלותית בת תשע, אני פאקינג אישה בת 24.

קצת כבוד וחופש לא יזיק.

"אלוהים.. תרגיע אותי" אני מדברת לעצמי, מודעת לזה שמרחק בפחות ממטר ג'וליאן שומע הכל.

"את מתכוונת, תעניש אותי" הוא מתקן אותי בהרמת גבה שטנית, אני רואה איך חיוכו זומם משהו ואני משתדלת שלא להתקפל במקומי.

"אוייש תירגע, תעשה לי טובה".

"אירגע אם תשבי עליי" הוא לוחש לי, כך שרק אני שומעת בעוד שכולם מקדימה מדברים וצוחקים "ממש כאן" הוא מצביע על רגליו ואני בולעת את רוקי.

לעזאזל, מה הוא מתכנן במוח המעוות שלו.