Dangerous fight [3]

פרק 49- תרדמת

ליליאן-

אני קוראת את עיניו העצובות של ג'וליאן, שנאה חסר אונים מולי. למצוץ לבן זונה הזה או למות? התשובה אצלי ברורה, אני אמצוץ לו כדי להישאר בחיים. אני לא רוצה שג'וליאן יראה את המוות שלי ויאשים בזה את עצמו עד יום מותו.

מצד שני, גם בזה הוא יאשים את עצמו. אבל הוא פצוע, חצי גוסס ולא נשאר לו הרבה זמן לחיות לפי החישובים שלי. הוא חטף שלושה כדורים במקומות רגישים. כתף, רגל וצלע.

אסור לבזבז עוד זמן.

"אני מצטערת ג'וליאן" יש לי תוכנית, אני רק צריכה שיאמין בי ויסמוך עליי. אלכסנדר מלטף את שיערי כאילו אני החיה המזוינת שלו "אני ארצח אותך" אני מבטיחה לו, החיוך המעוות עדיין לא יורד מפניו.

"קדימה זונה" הוא דוחף את הזין לפה שלי "תמצצי לי" ההרגשה שלו בפה שלי עוד נסבלת ביחס למה שנמצא מאחוריי. ג'וליאן שם, צופה במתרחש. אני לא מצליחה לבכות, אלא רק להזיז את הפה והלשון שלי על הזין של אלכסנדר.

הוא פוגע גם בי עכשיו.
קודם סילביה, אחר כך בלה ולסיום איתי.

בשלב כלשהו אני כבר לא משתפת פעולה עם זה והוא דוחף את עצמו לגרון שלי עד שאני נחנקת מולו, והדמעות שנקוות בעיניי הם מחנק. אני רוצה לבכות, אני רוצה לצרוח.

אני לא רוצה שג'וליאן יראה אותי ככה כנועה, מוצצת לבן זונה הזה. אני אהפוך למלוכלכת, אחריו כבר לא אביט על עצמי באותה דרך שהסתכלתי קודם.

ג'וליאן שקט, ואני פוחדת לדעת למה.
אני לא יודעת למה הוא לא מדבר, אולי הוא קפא ואולי הוא התעלף.
אני מקווה שהוא לא רואה את הסיטואציה הזו.
אני רק רוצה את ג'וליאן עכשיו, ולברוח.
אבל הדבר שנמצא במקום ראשון, לחסל את אלכסנדר קודם.

אלכסנדר ממשיך ללטף את ראשי "את מעולה, אני מבין מה ג'וליאן מוצא בך. תראה איך היא מוצצת, אתה מרגיש את הקנאה?".

ג'וליאן לא עונה ואני לא יכולה לדבר כדי לראות אם הוא כבר חסר הכרה או לא.

"הגבר שלך נראה כאילו הוא בהתקף" אלכסנדר לוחש לאוזני תוך כדי "כאילו רואה סיוט רציני מהעבר שלו ממש פה מולו".

אני נחנקת, ודמעה סוררת יורדת לה מעין ימין שלי. הכאב אצלי בלב זה לא משהו נסבל, אני רוצה לצרוח, רוצה להרביץ.
זהו, זה מספיק לי.

אלכסנדר מתגרה בי שוב ושוב, נוגע בי במקומות אישיים. אני לא בוכה עוד, אבל סובלת מבפנים בלי להראות שום רגש.
ואז אני פועלת, בדיוק כשאלכסנדר מסתכל לתוך עיניי "את לוחמנית, וזה מה שג'וליאן אוהב בך".

בשניה אני דופקת את ראשי בראשו ומזעזעת אותו, צורחת חזק ומעירה גם את ג'וליאן מהסיוט שלו. אני רואה סכינים מתעופפים, אחד ננעץ בצלף שמייד מת ואת השני אני תופסת בידי החזקה.

אלכסנדר לא מבין, לא מצליח לעכל וכבר אני זורקת את אקדחו הצידה בבעיטה ומשתקת אותו אל הקיר מטה לרצפה. עכשיו אני זאת שבעמדת כוח, מנקה את פי בידי ותופסת בצווארו בחוזקה "אתה. תלך. ישר. לגיהנום" אני מסננת, הרעל נוטף בכל מילה שיוצאת ממני.

ג'וליאן, אני מרגישה אותו.
הוא בסדר.

אלכסנדר בחוצפתו מחייך "הפה שלך עשה עבודה מעולה" ואני משספת את ראשו, שעף ומתגלגל עד לפינה השניה של החדר.
אין עוד דיבור כזה, לא אליי.

הדבר הראשון שאני עושה, רצה לג'וליאן ומוציאה אותו מהמתחם כשהוא בקושי הולך "אני אוהב אותך ליליאן, מצטער שלא יכולתי לעזור".

"שיתקו אותך הבני זונות, הכל בסדר" אני ממהרת להגיב, ואנחנו בורחים מהאיזור. הצוות הרפואי שלנו מקיף אותנו מייד, מסיע אותנו לדירה. ג'וליאן כבר איבד הכרה, וככה אנחנו חוזרים במטוס פרטי תוך כדי החייאות אל ניו יורק.

_______________________________________

"לעזאזל" אני חובטת בשק שלי, אצלי בחדר.
ג'וליאן כבר בתרדמת שלושה ימים, זה משגע אותי ואסור לי לחשוף דבר בנוגע לקשר האסור הזה. זה פאקינג עינוי מתגשם.

ברונו נכנס אליי לחדר, רואה את ידי חובטת בשק שוב ושוב "מה יש ליליאן?" הוא עומד למולי, צמוד לשק ואוחז בו שלא יזוז.

"לך מפה".

"זה בגללו, אני צודק?" ברונו שואל, כבר מכיר אותי טוב יותר מכל בן אדם אחר.

"ואם אגיד כן אז מה? אתה שוב תטיח בי האשמות ושוב תפגע בי.. לא אכפת לך, ואני לא רוצה שיהיה אכפת אז תעשה לי טובה, ולך" הפתיל הקצר שלי יוצא עליו, מתמזג עם שלו.

לאחר רגע של שקט הוא אומר "אני מבין אותך".

"אתה לא, אתה בכלל לא מ-" אני שוב מרביצה לשק, והפעם ברונו לא מאפשר לי להמשיך.

"תתאפסי על עצמך" הוא מגיב בחמימות אבל עם טון רציני "אני מבין אותך, את מאוהבת.. את לא שולטת ברגשות שלך כלפיו. אין לי מה לעשות עם זה, רק לקוות שכרגע הסיפור לא יתפוצץ יותר חזק" הוא מתכוון לרפאל "ג'וליאן יתעורר, אני מבטיח לך".

זה מצליח להרגיע אותי במקצת, וברונו נותן לי חיבוק. מייד אחריו גם סילביה נכנסת לחדרי, מדברת איתי ומשלימה איתי פערים. אנחנו אפילו צוחקות ומגיעות לשיחות עמוקות.

ג'וליאן יתעורר בשבילי, אני בטוחה.