Dangerous fight [3]

פרק 33- אובדן קשה

ליליאן-

בלה ואני מצחקקות כל הנסיעה. הבטן שלה בהחלט גדלה, היא כבר חודש שלישי וקרוב לרביעי.

"יש לך תופעות לוואי?" אני מתעניינת, הופכת את השיחה לעמוקה יותר. בלה מחייכת אליי קלות, ובאמת נראה שיש לה קצת כהויות מתחת לעיניים.

"קשה לי לישון טוב בגלל הבחילות, אבל חוץ מזה הכל טוב" היא אומרת ומלטפת את ביטנה העגלגלה "העיקר שהילד יצא בריא".

בן או בת, עדיין לא ידוע לנו.

ג'וליאן לפנינו מביט בנו דרך המראה, ואז עיניו נחות עליי כאילו מעריך אותי על ההתעניינות שלי בה ובמצבה.

בלה היא כמו אחות בנפש, היא פריקית לגמריי כמעט כמוני. לא צריך להוציא אותה מהכלים בשביל שתתחרפן ותתעצבן, את זה היא עושה מצוין. סילביה ההיפך ממנה, אותה צריך לסחוב אל האש בזמן שאת בלה צריך לחלץ מהתופת.

"בלה" שמה של בלה מתגלגל משפתיו של ג'וליאן, הקנאה פתאום גואה בי כשהיא מחייכת אליו בריפיון "כן ג'וליאן?".

"אני אומר מראש, תישארי קרובה אליי ובלי שטויות" הוא אומר בקשיחות, בקור והאדישות שלו. רוב המשפט היה מופנה אליי כשהוא נועץ את עיניו בי.

בלה מהנהנת בהבנה, אני טופחת על כתפה ואנחנו יוצאות מהרכב יחד עם ג'וליאן. אנחנו מתקדמים לעבר מרכז הקניון הגדול, נכנסים וכשרואים אנשים בורחים ואת ההיסטריה גוברת אנחנו עדיין לא מבינים לאיזה צרה נכנסנו.

שריקת ירי חולפת לצד אוזני.

"מה לעזאזל" אני נוהמת, מחפשת אחר האדם בעיניי ומבינה שהמצב הופך למורכב יותר. עוקבים אחרינו.

"תתפסו מחסה, אני הולך לטפל באויב" ג'וליאן צועק, שולף את אקדחו ורץ לעבר המזדיין "ליליאן, תישארי עם בלה. תתחבאו".

הוא רץ לעבר האש, זה לא רק אדם אחד.
זה לפחות שניים.

הרבה רעשי ירי נשמעים, צרורות מכל כיוון והם מנסים להגיע אלינו. בלה קופאת לידי כשמבחינה בעוד בחור עם נשק שמרים אותו לכיוונינו. היא צורחת, אני מספיקה להגיב במהירות ולירות בבן זונה בעזרת אקדחי.

"תודה" היא מגיבה בהקלה, כל גופה רועד בפחד.

אין זמן, מישהו מנסה לחסל אותנו.
כמה רוצחים יש פה?!

אני תופסת בידה של בלה ומושכת אותה אחריי בריצה מהירה. היא מתנשפת, צורחת כשעוד צליל יריה מפלחת את האוויר לכיווני. מוחי חושב על כלכך הרבה.

ג'וליאן שם בתופת לבד, בלה פה בהריון.
מה הם מנסים לעשות לעזאזל?!

אני מתחמקת מהיריה, צועקת לה להמשיך לרוץ קדימה כשאני מעכבת את האנשים הרודפים אחרינו ברובים שלופים. אני מחסלת אותם במכה אחת ורצה אחרי בלה, מדביקה קצב.

עוד לפני שאני מספיקה לקלוט מה קורה, רכב מתנגש בגופה של בלה בעוצמה ומעיף אותה בזריקה קשה וחזקה אל הכביש. הצרחה שלה זיעזעה אותי, העובר!!

נהג הרכב הזה היה מכוון, ובזמן שרצתי לבלה והקמתי אותה בחזרה עיניה פתאום נפערו באימה ונראתה כאילו שיספו אותה בסכין. דמעות מבצבצות בעיניה, היא אוחזת בביטנה ונופלת ארצה בחזרה.

ירו בה. ירו בבלה.

"פאק!" אני מקללת, היא אוחזת בביטנה וממררת בבכי. הקליע בביטנה, והכל מובן לי. הם רצו לפגוע ולחסל את התינוק שלה, הם חיכו לרגע בו תהיה חשופה ופגיעה כלכך. הכל היה מתוכנן וזו הייתה מלכודת מושלמת בעבורינו.

הם גרמו לג'וליאן לנטוש אותנו, גרמו לי להסיח את דעתי כשירו עליי כמה קליעים מזדיינים. ואז, כשהכל היה ריק ופנוי בשבילם הם פגעו בה ובמטרה שלהם.

"העובר, העובר" היא ממלמלת בלחץ ודמעות מרטיבות את פניה. דם נוזל מביטנה וכל גופה רועד באימה. דם על ידה, היא שבורה. רגלה מדממת, פגיעת הרכב הזו לא השאירה צל של ספק.

אלכסנדר, האויב שלנו.
אם הוא לא השיג את הנקמה שלו דרך סילביה, הוא פוגע בנו דרך בלה והעובר שלה.

מבלי למצמץ, אני מעיפה כדור לראשו של נהג הרכב ומחסלת אותו במקום "בן זונה!".

"אנחנו חייבות לעוף מכאן!" אני מרימה אותה על גבי, כשהיא נאנקת מכאב נסערת ובוכה כמו שלא ראיתי מיימי.

"הם רוצים להרוג לי את התינוק, ליליאן!" היא בוכה וצורחת כשעוד יריה קרובה מפלחת את האוויר "הם אחרינו, הם פה!".

איזה בני זונות.

אני רצה עם בלה כמה שיותר מהר, כמו פנתרה שאין לה מטרה ברורה. רק לרוץ. במוח שלי לא עובר דבר, רק לרוץ. רק להציל את בלה והתינוק שלה.

"אני לא מסוגלת יותר" היא נחנקת, מחליקה מבין ידיי כשמפסיקה לאחוז בי ויורקת דם על שפת הכביש הקרוב.

הבטן שלה, מרחץ דמים.

בלה רק רוצה לראות מה איתה, מה איתו.

"אני רק.." היא בולעת גוש בגרונה וממררת בבכי קורע לב, המרדף אחרינו נגמר. הם קיבלו מה שרצו, הם פגעו בה ולא השאירו מקום לספק. העובר שלה נפגע קשה.

מעולם לא הרגשתי כאב, אך עכשיו אני רואה בעיניי מהו כאב של אמא שמאבדת את בנה כשעדיין לא נולד.

"הוא מת" היא לוחשת, מתפרקת בין זרועותיי כשאני תופסת בגופה ומוחצת אותה לחיבוק עצוב.

"התינוק שלי מת!!" הלב שלי נקרע.

הם הצליחו לפגוע בה ובתינוק שלה.
וכאן בלה מבינה, עם כל הדם שיש בביטנה וקליע הכדור הנעוץ שם.

העובר שלה לא שרד, ואת זה אי אפשר להכיל.