Dangerous fight [3]

פרק 38- תקלה קטנה במטוס

ג'וליאן-

לא שבעתי ממנה, רציתי עוד ועוד. היופי של ליליאן היה דבר קשה לעמוד בפניו, הפיתויים היפים שלה, העקשנות שלה, המרידות שבה.
השפתיים הוורדרדות והמתוקות שלה, עסיסיות עם שלי.

עיניי החתול המיוחדות שלה, ומבנה הגוף המושלם והמתאים לי כמו כפפה ליד. החיוך שלה, הוא לא רק טהור. יש בו גם משהו פצוע, שנראה עצוב ומחפש אהבה שלא הייתה לה כל חייה.

אני מסוגל לתת לה את זה, לתת לה להרגיש הכי טוב שאי פעם הרגישה ולמלא את החלל הריק הזה. אבל יש גם את הצורך שלי, זה שתיפתח בפניי ותפסיק עם המלחמות המיותרות שלה כנגדי.

זה משגע אותי, מוציא אותי מהשלווה שלי שאף פעם לא מופרת. האדישות שלי, היכולת לבחון מצבים מורכבים זו המתנה שלי. הקטלניות השקטה שלי, לא צריך לדבר צריך רק לפעול.

כמו צייד מיומן.

"איך הבגד?" ליליאן עומדת מול המראה, ואני רואה את בבואתה המשתקפת אליי. השמלה הזאת חסרת כל בד, אך יושבת עליה טוב. כמו כל בגד.

"תצאי לפני שאתחרט על זה" לוקח את מזוודתה איתי החוצה, נאנח ומתאפק כשהיא פוסעת מולי בביטחון והיהירות האופיינית שלה.

כן, רפאל אישר את המסע המטופש שלה לנקמה באלכסנדר. אני לא יודע איך ליליאן שיכנעה אותו, אם כי אני כמעט בטוח שהיא עשתה זאת בדרך ערמומית. תוך כחצי שעה הגענו למטוס.

ליליאן צוחקת, ממש שטן "תירגע, אף אחד לא חוזר".

"קיבלת הרבה אומץ היום" אני מפקפק בה, העצבנות שלי מעט נדלקת כשהיא מגלגלת לי עיניים ודוחפת את המזוודה שלה בכוחות עצמה לארונית במטוס הפרטי שלנו.

אני תופס במותניה "פעם אחרונה שאת עושה את זה" עורה מצטמרר בתגובה, אני מסובב את גופה אליי כך שתביט בי "אני הגבר, את לא צריכה להרים שום דבר".

ליליאן בוחנת את עיניי בקפידה, מלקקת את שפתיה ופוזלת לשפתיי. היא רוצה לנשק אותי, ושניה אחר כך זה בדיוק מה שהיא עושה. חסרת מעצורים.

"את חושבת שתרככי אותי בנשיקה מזוינת?" אני שוב נושק לה, נשיקות קטנות. לא שוכח שלפני רגע הרתיחה את דמי.

"לא עובד לי ג'וליאן?" היא מחייכת מאוזן לאוזן וצוחקת, הופכת אותי למכור לטעם שלה.

אנחנו מתיישבים בהמראה, שנינו חרמנים במידה שווה. ואנחנו ממריאים. ליליאן נראית כאילו יש לה משימת זדון, וכשאני מרגיש את היד שלה על הזין שלי אני נדלק ומתקשח.

אני נושף בקושי "מה את עושה לעזאזל".

"מה שהוא נזקק לו" היא משיבה בחיוך מתוק ושובב, פותחת את רוכסן מכנסיי ומשחקת בו כשהוא בתוך הבוקסר, עומד וכואב.

היא משחקת בי, כמו ששיחקתי בה ברכב.

"ליליאן" אני מזהיר, בולע את רוקי וזורק את ראשי אחורה על משענת הכיסא כשהעונג מציף את גופי.

היא נושקת ללחיי "אתה אוהב את זה" קולה באוזני. היא יודעת יפה מאוד להטריף אותי בחזרה, אני מת על זה.

בשבריר שניה אני שולף את הזין שלי מהבוקסר, ומשתפשף לה ביד. ליליאן לא מנתקת את עיניה משלי, אני רואה את הזיקים הנוצצים שלה בעיניים.

"תמצצי לי" אני פוקד, הקול שלי חזק וברור. אני תופס בשיערה של ליליאן, נושק לשפתיה ומוריד אותה לזין שלי. פיה נסגר עליו, פאאקק.

אני גונח "מריונטה שלי, תמשיכי". הגוף שלי בוער, זה מתגבר מרגע לרגע ולהשפריץ פה במטוס?! אין לי שליטה על זה.

הנוזל החם מתבשל ומבעבע בתוכי, ליליאן מוצצת ומלקקת במיומנות, מענגת אותי עד כאב. והפצצה מתקתקת מתפוצצת ואני גומר בשפריץ חזק ודביק לרצפת המטוס.

"את לא שפויה".

"תכחיש שנהנית?".

נהניתי, אבל לא אודה בזה.
האגו שלה מספיק גבוה.

הדיילת מגיעה, מבינה מה הסיטואציה ורואה את הנוזל הדביק על הרצפה. שום מבוכה לא מציפה אותי, אך פניה של הדיילת? אדומות כמו עגבניה, חוששות.

"ל..נקות?" היא מגמגת בקושי, משתדלת לא להסתכל לי בעיניים. אני מתרומם ממקומי ומהנהן לה, מסדר במהירות את מכנסיי עליי ולוקח יחד איתי את ליליאן המצחקקת.

"תראי מה עשית ליליאן" אני לוחש לאוזנה בנזיפה משועשעת. היא לא מוחה כנגדי "הדיילת מבועתת, אבל מבטיחה לך.." היא עוצרת, שנינו נכנסים לתא השירותים הקטן "שהיא זו שרצתה למצוץ לך באותו הרגע את הזין".

אני מגחך, מודע לדבריה ועל היכולת שלי להיראות בעיניי כל אישה לסקסי וגברי, חושני, כריזמטי ומפתה במיוחד. כל הנשים רודפות אחריי כמו נואשות. אני לא נותן להן את מבוקשן, מסרב להיכנס לזנות המטופשת הזאת.

"שתהנה לדמיין את זה" אני חושב רגע, "ואולי ליליאן.. את יודעת מה אני חושב?" חיוכי מבצבץ והיא ממצמצת בשאלה "מה?".

"אולי היא טועמת את זה עכשיו, רק כדי להרגיש.." באותו רגע שזרקתי את המשפט הזה לאוויר חיוכה של ליליאן נמחק, ועיניה היפות כאילו התבייתו על הקורבן הבא שלה.

אני צוחק.

"היא לא, ואם כן.." היא מגיבה לי ומושכת אותי לגופה, מתגרה בי בשפתיה שמתחככות בשלי "אני אטפל בה בעצמי".

צמרמורת חולפת בגבי למשמע האיום הזה, זה מחרמן אותי לגמריי "את מקנאה?"

היא מנידה בראשה "אין לי סיבה טובה מספיק, סורי".

איזו אישה מטורפת היא.