Dangerous fight [3]

פרק 55- זה מתפרק

ליליאן-

אני לא יודעת מה נכנס בי, מעולם לא היו לי התקפי חרדה. איבדתי שליטה, הכל צף בי מאז ילדותי. תמיד הייתי לבד, ותמיד אישאר לבד.
אם ג'וליאן לא יכול להתמודד עם העובדה הזו, כדאי שיניח לי.

הפסטה רוזה טעימה, גולשת לי בגרון בצורה מושלמת והטעם שלה הוא פסיכי. אני מאוהבת במאכל הזה, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו "מי הכין את זה?" אני שואלת את סילביה שפולטת קריאת הפתעה כשריי מזנק ממנה לרצפה.

ריי רץ לעברי ונופל בדרך "ג'ולי!".
אני מביטה לאחור, למקום בו ריי התכוון לרוץ ורואה את ג'וליאן עומד שם זקוף קומה וברוגע הרגיל שלו.

"ריי" ג'וליאן מחזיר לו בחיוך קטן, מרים אותו. אני לא יודעת מה עובר בין השניים אבל ריי נורא מחבב את ג'וליאן במשהו לא מוסבר. טוב, אפשר להבין אותו.

אני קמה ממקומי, הקנאה קצת בוערת. ריי מוציא לי לשון כשקולט אותי ואני לוחשת בצחקוק "ריי, ג'ולי שלך הוא שלי קודם".

ריי מחמיץ את פרצופו ומכווץ את גבותיו "לאאא" הוא כמעט צועק, ג'וליאן משועשע "את רבה עליי עם ילד קטן?" הוא נשמע מיואש.

"שידע את מקומו" לחיי מתלהטות ואני מסבירה, נותנת לריי חיבוק קטן והוא מתפייס איתי.

רפאל מייד מופיע מולי ואני נסוגה מג'וליאן, הקירבה בנינו הייתה צמודה מידי. רפאל מעביר את עיניו ביני לבין ג'וליאן במצמוץ קל וליבי דופק מהר יותר "הכל בסדר?" אני שואלת אותו וקוטעת את הדממה.

"ג'וליאן, לסלון" רפאל פוקד, כולנו אחריו מבולבלים. כולם נוכחים בחדר, יושבים בסלון. האסימון שלי נופל כשסרטון מתחיל להישמע מהטלוויזיה הגדולה.

פאק. לא. לא.
איך הוא השיג את זה?!

הכל חרב עליי, האימה ממלאת את גופי ומאיימת לשתק אותי. ג'וליאן ואני מופיעים בסירטון, חדר המראות כשקולו של אחכסנדר ברקע.

אוי, אלוהים.

"אתה לא תדבר ככה על ליליאן" ג'וליאן נוהם בקלטת "תשתוק, כי מכאן אתה לא יוצא חיי".

"אתה שומר הראש שלה או הבן זוג שלה?" אלכסנדר שואל את עצמו ואותנו, ג'וליאן נדרך "הבחורה הזאת שלי, ואף אחד לא פוגע בכבוד שלה".

הקטע מסתיים, הידיים שלי מזיעות. ג'וליאן ואני מחליפים מבט ומבינים, רימו אותנו. מישהו הפליל אותנו, גילו הכל. אבל מי?
וזה לא נגמר, רפאל צוחק באירוניה ומחייך חיוך אכזרי "ג'וליאן, נגעת בה?" פאק, הקול שלו עכשיו זה הכנה לרצח.

ג'וליאן שותק משפיל את ראשו ויודע שעשה טעות, עוד קטע מורץ בטלוויזיה שמולנו. זה הורס אותנו, פוגע בנו כמו חץ ישיר. הכל מתמוטט סביבי, אני מופיעה על המסך כשמתכוונת ללכת לאלכסנדר ולהיכנע לו.

"אני אוהבת אותך ג'וליאן, הכל יגמר בקרוב".

"לא, את לא הולכת אליו" ג'וליאן תופס בכוח בידי ולא משחרר. זה נראה רע, רע מאוד.

"תתחתנו וזהו" אלכסנדר יורק לאוויר " אה מצטער, אחד מכם לא חוזר היום חיי".

אני מעיפה את ידו ומבקשת בקול חנוק "בבקשה תסמוך עליי".

"שבי על הברכיים מולי ותורידי נשקים" אלכסנדר אומר לי, אני מבולבלת מולו "ואל תנסי לעשות שטויות, אחרת הצלף יפגע באהובך".

אני עושה כדבריו, עורי מתכסה בצמרמורות.

עוד יריה, ג'וליאן זועק.
אני על המסך מתמרדת, הם לא עמדו בהסכם "הבטחת שלא תפגע בו אם אבוא!".

"תתקרבי אליי, עוד" על שפתיו של אלכסנדר מרוח חיוך אכזרי.

"אני בסדר ליליאן" ג'וליאן משתעל "אוהב אותך".

"אל תירה בו" אני מאיימת על חייו של הצלף, ורואים אותי שם מתיישבת על ברכיי מול אלכסנדר. הוא תופס בראשי ומכאיב לי, אני לא משדרת פחד.

אלכסנדר מחייך לג'וליאן בחיוך חושף שיניים "אתה רוצה לראות את הבחורה שלך הופכת לצעצוע מין שלי?".

ואני נאלצת למצוץ לו, הכל מול עיניי כולם.

אני לא עומדת בזה, רגלי רוקעת במקומי בפאניקה מוחלטת. ג'וליאן ממלמל אני מצטער מספר פעמים. סילביה, בלה וברונו שותקים בהבנה.

"מי" זה הדבר הראשון שיוצא מפי בלחישה שבורה "מי שלח לך את זה רפאל".

שפתו של רפאל מתהדקת לפס אחד "זה לא משנה כרג-".

"זה כן!" אני צועקת "מי לעזאזל שלח את זה!".

"אחד היפנים שראה את זה במצלמות, החליט לשלוח לי כדי שאראה כמה אחותי סבלה שם" קולו של רפאל רובוטי, עיניו שחורות מזעם ואי אפשר לצפות מה יהיה הצעד הבא שלו.

אני פוחדת, פוחדת על חייו של ג'וליאן.

"אני מצטער" ג'וליאן בוחר להסתכל לעיניו של רפאל בקור רוח "אבל אני אוהב אותה, לא מתחרט על שום מילה או שום מעשה שקרה".

"זיינת אותה?" השאלה הידהדה בחדר בלופים, האוזניים שלי צורמות. רפאל מחייך חיוך מעוות כשג'וליאן שותק "אני מבין, קחו אותו לצינוק!" הוא שואג, עשרה חיילים חמושים נכנסים אל החדר ותופסים בו.

אני צורחת "לא!! תעזבו אותו!" הלב שלי לא מכיל יותר. לא יכול להיות, לא יכול להיות. ירצחו אותו שם, אני יודעת.

"עונש דין מוות בעינויים" רפאל ממשיך לירות פקודות, רוצח בעיניו את ג'וליאן ומסרב להקשיב לי. ג'וליאן לא מתנגד לחיילים שלופתים בו, אומר לי בשפתיו סליחה.

"לא זה לא יכול לקרות" אני מתפרקת, אני בוכה?!

"רפאל דיי!" אני כמעט ומתחננת, אף אחד לא עוזר לי. אני מתנפלת על החיילים, נועצת ברגליהם סכינים ומשתקת אותם.
ככה משיבים מלחמה.