Dangerous fight [3]

פרק 14- דירה?

ג'וליאן-

"רק באלימות את מבינה, הא?" אני נוהם לאוזנה באופן מסוכן, אפל ומאוכזב. היא לגמריי השתגעה, לברוח באמצע הלילה למשימת התאבדות?!

מה חכם פה. האף בי איי אחריה.

"תרד לי מהגב" היא מסננת בזעם, אני עדיין יכול להבחין במעט דם על אחד הסכינים שלה.
כן, זה מה שאני חושב שקרה.

"מה אני צריך לעשות איתך ליליאן?!" אני תופס בעורפה, היא גונחת בשקט "להעניש אותך? לישון איתך? מה פאקינג אני צריך לעשות!".

אין לה חוקים, היא מבינה רק בעונשים.
אין לה אלוהים, היא מבינה רק במעשים.

"אני לא מתכוונת להתנצל ולהגיד שאני מתחרטת" היא מודיעה לי, ממש לא בקול מתנצל. וזה פאקינג מעצבן אותי.

ליליאן לא נאבקת בי כשאני מסובב אותה ככה שגבה מרותק אל המיטה ופניה היפות מסתכלות אליי, כשאני גוהר מעליה.

"אזיקים, איפה יש לך" אני שואל אותה, היא מצביעה על המגירה שלימינה ואני שולף משם אזיקים ואפילו מבחין בכמה צעצועי מין.
דילדו, וויברטור.

ליליאן נועצת את עיניה בשלי, חוקרת אותי ואת תגובתי "את רוצה אותי אפל וקשוח?!" אני מבין שזו הדרך שהיא רוצה, שהיא אוהבת "את תקבלי את זה ממש עכשיו" אני נובח "ידיים, למעלה".

ליליאן באופן מפתיע, צוחקת ועושה זאת.

"אנחנו עוד נראה כמה תצחקי עוד רגע" אני לוחש לה, אוזק את ידיה למשענת המיטה בדייקנות מושלמת.

"לאן אתה הולך" ליליאן שואלת אותי, קולה צרוד ונשמע עייף. אני לא עונה לה, יוצא מהחדר וחוזר יחד עם סכין קטנה אך כואבת.

"אל תיגע בי" היא מרימה את קולה ללחישה מאיימת, חושבת שהיא בעמדה הגבוהה יותר מבין שנינו.

"תעצמי את העיניים, מריונטה".

ממש בזה הרגע, היא בובה על חוט.

"לא" היא מסרבת לי.

"אני לא מתכוון לחזור על זה שוב ליליאן".

היא עוצמת את עיניה, ואני מתכופף לאוזנה מרגיש איך היא מצטמררת במקומה כשהיא קשורה "איפה את רוצה את העונש שלך, בירך או ביד?".

ליליאן מוציאה נשיפה רועדת ועצבנית "בירך".

"בחירה נבונה".

"תפקחי עכשיו את העיניים, ותסתכלי עליי" אני פוקד עליה, יודע שהיא נהנית ממה שקורה כאן הרגע. יודע שהיא להוטה לכעס שלי על הגוף שלה.

ליליאן עושה כמו שאני מבקש ועל פניי מבט מרוצה ומסופק. סוף סוף היא קשובה, היא ככה רק במיטה?

"זה לא יכאב יותר מידי, ואם כן.. תדברי" אני אומר לה מראש, מרים מעט את הבגד ומניח את להב הסכין על ירכה הימנית.

"תעשה את זה" מעולם לא שמעתי מישהי נלהבת כלכך כמו שהיא נשמעת עכשיו.
היא דפוקה לגמריי אם היא אוהבת את זה.

אני נועץ את הסכין עמוק יותר, רואה איך עיניה מצטמצמות ופיה מתכווץ אך היא לא מוציאה הגה כמו ילדה טובה וממושמעת "עוד קצת או שמספיק?" אני שואל בסקרנות.

ליליאן נותנת לי תגובה גופנית כשמרימה את ירכה קצת מעלה, מראה לי שהכאב הזה לא משפיע עליה בכלל.

"פסיכופתית".

"אתה".

ואני עוצר, משאיר אותה לכודה ככה עד הבוקר כשאני מעביר מזרן וישן שם בחדר לצידה.
זה על אחריותי, על מצפוני. לא נותן לה מקום של שקט ממני, היא עושה את זה לעצמה.

_______________________________________

ושוב, בבוקר.
הפנתרה השחורה מופיעה בכותרות.
זה פאקינג מרתיח, זה אסון.

הם יכלו ללכוד אותה, הם יכלו לחסל אותה.
לפי התמונות והסרטונים שצילם האף בי איי מהאירוע, רואים איך ליליאן הקפיצה את האופנוע בתנועה חדה ומושלמת.

היא לקחה סיכון ענקי.

רפאל שומע על כך בדיוק כמוני, נוזף בי על הדרך בה ליליאן הצליחה לברוח מהאחוזה מתחת לאפי.

"בלתי אפשרי לשלוט עליה כשהיא לא קרובה אליי, גם בלילה" אני מדגיש לו, רפאל מהנהן בהבנה אך עדיין קשה לו לקבל את העובדה שלא צדתי אותה מייד ברגע הראשון.

"מה אתה ממליץ" רפאל נותן לי קצת כוח לידיים, הוא רוצה לשמוע מה דעתי בעניין.
ואם הכוח הזה שלי, וליליאן בזה הרגע מופיעה מולי.

נשתמש בו.

"דירה קרובה, יש לכם?" אני רואה בזווית עיניי אחך ליליאן מגיבה לאימרתי והיא מייד יורקת את החלב שבפיה לכיור ומנגבת את פיה.

"ממש לא!" היא מתנגדת בתוקף לרפאל, רוצחת אותי בעיניה.

אני מגחך "זו הדרך היחידה שאוכל להשגיח עליה טוב יותר ולהבטיח את ביטחונה" אני מפעיל את שיקול הדעת הבריא שלי על רפאל. הוא יודע שאני צודק.

"האף בי איי כמעט תפסו אותה את-" אני לא מספיק לסיים את משפטי כי ליליאן מתפרצת "הם לא!".

רפאל מעביר את עיניו בין שנינו, תוהה עד כמה לקחת את הסיכון ההוא ולהצמיד לנו דירה משותפת.

"ליליאן, אין לך מה להתנגד. ג'וליאן יודע הכי טוב מה טוב בשבילך" רפאל מנסה לרכך אותה, ואני רק משתעשע מבפנים מהפרצוף החמוץ שלה.

"הוא לא, וזה לא מקובל עליי דירה משותפת" היא טוענת, כעוסה על ההצעה שלי וכנראה יותר ממה שקרה בנינו הלילה.

מבטו של רפאל רציני "בסדר ג'וליאן" הוא נאנח "ממחר, תעברו לדירה משותפת".

כן, מריונטה.
את עומדת להפסיד במשחק הזה כלכך.