Dangerous fight [3]

פרק 4- תפקיד מסוכן

ג'וליאן-

הידיים שלי שורפות מכאב, דם זולג על פרקיי אצבעותיי ואני קשור לכיסא קטן הדומה לשרפרף. אני בחדר שלי, הוא הפוך לגמריי. עם מה ילד קטן כמוני צריך להתמודד?
אבא נכנס לחדר, בידו שוט שחור וארוך. אני בוחן אותו, לא מדבר.
"זה יהפוך אותך לגבר אמיתי, תחרוק שיניים בכל הצלפה" אבא אומר לי בקול קר, אני מהנהן. וזה מגיע, שורף יותר בכל פעם ושואב ממני את האוויר שבריאותיי. הגב שלי הפך לאדום, תחושה חמה כמו דמעה מרטיבה את גבי.
דם.

אני מתעורר מהסיוט, מתנשף ושם את ידי על ליבי הדוהר. לב הקרח שלי נשבר כשהסיוטים הללו מגיעים, כאילו מציפים את כל הזכרונות המודחקים ביותר שלי. התחושה של הכאב, של הקור, של השנאה כלפי אבי.

זו הייתה השיטה שלו לחנך אותי, זה עבד לו.

הוא היה מפלצת, והוא הפך אותי לצייד קר רוח.

הדירה שלי במרכז העיר שוממה, אף אחד מלבדי לא מתגורר בה. אבא שלי חי, רחוק ממני ולא מתערב בחיי. הוא ידע שנכנסתי לתוך עולם המאפיה, הוא התנגד לזה בכל תוקף.

והסיבה שפניתי לדרך הזו מלכתחילה, הייתה הרצון להרגיש חזק, להרגיש מיומן וטוב. באמת למדתי שם המון, רפאל הכשיר אותי כשראה את יכולתיי המרהיבות והמשפחה שלהם קיבלה אותי בזרועות פתוחות ליחידת העילית שלהם.

אני לא רוצה לאכזב אותם, הם העניקו לי מקום מוגן ומקום טוב לשהות בו.

אקשן, יריות, דם.
אלה היו החיים שלי עכשיו, בלגן אחד גדול.
אהבתי את זה, לא אשקר. התרגלתי למשימות חיסול, לקרבות אכזריים ולמראות קשים.

אני ממהר לאירגוני הבוקר שלי, על הדרך מספיק לזיין בקלילות בחורה קלה ומתקלח.
חולצת טריקו אפורה שהתיישבה טוב על השרירים הקחבים והמוצקים שלי ומכנס שחור אלגנטי ופשוט.

אני מבשם את עצמי, להריח טוב זה תמיד חשוב. אני יוצא אל האופנוע שלי, הדבר הכי שימושי שיכולתי לקנות בחיי ומניח את הקסדה על ראשי.

מוכן לנסיעה, לאחוזה של האחים דה רוסו.

כמו בכל פעם מחדש, אני מתפעל מהאחוזה כשאני נכנס. ברונו טופח על שכמי בחיוך קטן, מוביל אותי אחריו אל המשרד הגדול שלהם שיצא לי לראות לעיתים רחוקות.

בלה וסילביה ישבו זו לצד זו בבריכה, בקושי שמו לב למתרחש. רפאל ישב על הכיסא הגדול, שתי מרפקיו על השולחן "שב" הוא מורה לי.
אני עושה זאת מבלי למצמץ, משדר את הרוגע והקור רוח שלי כמו תמיד.

"זה קשור למשימה?" אני שואל בעניין, רפאל נותן לי הנהון קצר וברונו מחייך אליי.

חיוך שהכרתי היטב, מה הם זוממים עכשיו?

רפאל משעין את גופו על השולחן, עיניו מרצדות על פניי כאילו בוחנות אותי "חשבתי על זה לאחר שראיתי את תוצאות הביצועים המרשימים שלך, ואני בהחלט סומך על יכולת הצייד המופלאה שלך" הוא משבח אותי.