Infinity ∞

פרק 48- rules and breakups

Larissa's POV

"הייתי צריכה לדעת." אמרתי, אני ופליקס יצאנו מהבית שלי לאזור החניה. ליד האוטו שלי חנה אופנוע שחור, שנראה כיאלו לקחו אותו מסרט תיכון של שנות התשעים. "היית צריכה לדעת שמה?" פליקס שילב את ידיו והסתכל עליי. "שיהיה לך משהו כזה." אמרתי. הוא גיחך. "לא ידעתי שאנחנו מכירים אחד את השניה כזה טוב." הוא אמר בטון ציני, אבל הרגשתי שיש שם משהו רציני.
"למזלך, יש לי פה עוד קסדה." הוא הלך לכיוון תא המטען של האופנוע והוציא שתי קסדות.

"מה? אין סיכוי שאני עולה איתך על זה." מלמלתי.

"למה לא?"

"כי זה אופנוע."

"ו-?"

"זה מסוכן."

"נו באמת, לאריסה. הכי גרוע כבר קרה לך, את לא זוכרת?" כן, בטח שאני זוכרת. גאון. ירו בי ואתה הצלת אותי, אתה רוצה להזכיר את זה עוד פעם? רציתי להגיד לו. באיזשהו מקום נהנתי מהמתח בינינו ומהריבים הקטנים. זה הלהיב אותי. בצורה מוזרה כזו. אבל פשוט גלגלתי את עיניי.

"קדימה, תחיי קצת. אני מבטיח לא לנסוע מהר. טוב, לפחות לנסות לא לנסוע מהר." הוא הושיט לי את אחת הקסדות. היססתי לרגע.
"אוף, טוב." מלמלתי ולקחתי אותה מידו. הוא חייך אליי חיוך ניצחון. גלגלתי את עיניי שוב.

עלינו על האופנוע וכרכתי את זרועותיי סביב החזה שלו, נשענתי עליו קצת ויכלתי להרגיש שהוא מחייך לעצמו מתחת לקסדה.

"מה?" מלמלתי.

"כלום." הוא השיב.

וידעתי שהוא מחייך לעצמו שוב.

--------

"תחיי קצת, לאריסה." הוא אמר לי, לפני שעלינו על האופנוע.
והוא צדק.
הוא לא נסע מהר, טוב, פחות מחר משחשבתי. הרגשתי את הרוח נושבת בשערי, והידקתי את אחיזתי סביבו. לא החלפנו מילה תוך כדי הנסיעה, לא היינו שומעים אחד את השני בכל מקרה. אבל בכל זאת, הרגשתי בטוחה. לא חשבתי באמת שנעשה תאונה או משהו בסגנון. הסתכלתי על האורות בכביש שהתחלפו במהירות, ועל המכוניות שחלפו. והפחד שהיה בי התחלף עם אדרנלין. באמת הרגשתי חייה. אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי.
לא רציתי שהנסיעה הזו תיגמר לעולם.

רציתי להישאר, ככה. עם הרוח ועם הידיים שלי שאחזו בו.

-----
האופנוע עצר, והבנתי שהגענו. ירדנו מהאופנוע, הורדתי את הקסדה שלי וסידרתי את שיערי מעט. צפיתי בו מוריד את הקסדה שלו, גם השיער שלו היה מפוזר. הסתכלתי עליו וחייכתי לעצמי. לפליקס היה מראה של ילד רע טיפוסי. עם פירסינג בגבה, שיער כחול ועגיל באף. תמיד חשבתי שהוא נראה טוב. אבל עם החליפה שהוא לבש ועם החיוך האופייני שלו, מצאתי את עצמי מסמיקה רק מלהסתכל עליו.

קצת שנאתי אותו על זה.

עבר זמן מאז שהרגשתי משהו, גם אם הרגשות שלי כלפי פליקס לא היו רציניים מידי, לא הייתי מאוהבת בו. זה באמת היה קראש קטן, כמו לעבור מול בחור שאת מחבבת ולהרגיש את הלב שלך דופק שהוא מסתכל עלייך, ככה הרגשתי. אבל בפעם האחרונה שהיו לי רגשות אמיתיים למישהו, זה נגמר בדם. ובזכרונות שרודפים אותי עד היום. לא רציתי אפילו להשוות בין האקס שלי לפליקס , ידעתי שהם שני אנשים שונים.
למרות כל הדברים המוזרים שקרו בינינו, והילד הרע הטיפוסי שחשבתי שהוא, פליקס מעולם לא פגע בי. הוא מעולם לא הרים עליי את קולו ולא חשבתי שהוא מסוגל בכלל להרים עליי יד. הוא התייחס אליי כיאלו הייתי הדבר הכי עדין בעולם, גם שלא הייתי ממש נחמדה אליו. אבל אנשים, כמו אנשים, הם לא צפויים.

בכל זאת, ידעתי שאני חייבת לספר לו איך אני מרגישה.

"כדאי שניכנס, לא?" הוא קטע את מחשבותיי. והצביע על האולם חתונות שהיה מעבר לחניה שעמדנו פה.

"כן." מלמלתי.

"אחרייך."

--------

החלום שלי היה להתחתן.
תמיד דמיינתי את עצמי בתור כלה, עומדת בחופה עם אהבת חיי. אבל חלומות תמיד היו חלומות. ובכל זאת, שנכנסנו לאולם החתונות, נעתקה נשמתי. האולם היה יפהפה. מקושט בפרחים לבנים ואורות זהובים רכים, היתה בו דלת שהובילה לגינה עם אגם ומזרקה גבוהה, שנראה כאילו הוציאו אותו מסרט דיסני כמו היפה והחיה או סינדרלה. הפנתי את מבטי לפליקס, העיניים שלו סרקו את האולם באדישות. משהו בהם היה כבוי. רציתי לשאול אותו אם הכל בסדר, אבל ידעתי שלא משנה מה הוא יגיד לי שכן. ככה הוא היה.

"לאריסה!" שמעתי מישהי קוראת לי, וראיתי את אנג'י הולכת לכיווני, שיערה הבלונדיני היה אסוף בסיכה זהובה והיא לבשה שמלה צמודה בצבע גוף, ידה אחזה בבחור די גבוה עם שיער שטני וחליפה בצבע גוף בהיר שתאמה לשמלה של אנג'י. נזכרתי שהיא אמרה במסיבת רווקות שהיא נשואה גם. נופפתי לה לשלום.

"נחמד לראות אותך שוב." מלמלתי. ותהיתי אם אני צריכה להציג את פליקס בפניה, אבל הוא דאג לזה לעצמו. הוא נופף לה לשלום עם חצי חיוך מוזר כזה. היא הסתכלה עליו וקרצה אליי. "בחיים לא חשבתי שאני אהיה עם המנהל של הנייטמר (the nightmare) באותו אירוע, אבל החיים משונים." אנג'י אמרה. פליקס צחקק. "לא חשבתי שאני אהיה בחתונה עם בחורה יפה שעדיין נראה לי שאנחנו לא הכי מסתדרים, אבל כן." הוא אמר. הרגשתי את הלחיים שלי מאדימות ששמעתי אותו קורא לי יפה. אנג'י חייכה אליי וסימנה "אומיגאד" עם השפתיים שלה.
"תכירו, זה מרטין." היא הצביעה על הבחור שעמד לידה, שנופף אלינו לשלום. הוא לחץ את ידי. "נחמד להכיר אתכם." הוא אמר.

"איפה דיז'ה?" שאלתי את אנג'י. "בחדר למעלה." היא הצביעה על הקומה השניה של האולם. "כדאי שנלך לבדוק מה קורה איתה, החופה עוד עשרים דקות." אנג'י אמרה. הנהנתי. "אני תכף אחזור." אמרתי לפליקס. "קחי את הזמן, יש פה בר משקאות שאני חושב שכדאי לי לבדוק אותו." הוא השיב. גלגלתי את עיניי. "בהצלחה עם זה."

"אני גם חושבת שאתה נראה די נחמד היום." אמרתי, לפני שהפנתי את גבו אליי והלכתי אחרי אנג'י לקומה השניה.

הסמקתי כמו משוגעת.

קיוויתי שהוא הסמיק גם.

-----------

A/N

את האמת שלא תכננתי לכתוב היום, אבל הקשבתי לשיר שלמעלה וקיבלתי השראה. the nbhd זו הלהקה האהובה עליי :') זה היה פרק די קצר, אני יודעת. אני מבטיחה לנסות לעדכן יותר מהר <3