Infinity ∞

פרק 56 - סלינה

צעדיה הקלים של אבי גרמו ליער האינסופי להרגיש כמו שדה פרחים. ניכר היה שהיא מכירה את המקום יותר טוב ממה שאי פעם אני אכיר את הבית שלי.
הרגשתי מטומטם לרגע שסמכתי על מישהי בכזו קלות. היא יכולה להסגיר אותי בשניות.
״זה נכון מה שמספרים על סמל האינסוף?״ היא הסתובבה אליי.
״למה את מתכוונת?״
״אתה יודע, שכל אל שנולד עם סמל האינסוף נולד גם עם נפש תאומה מכדור הארץ, אתה יודע- בני אנוש.״
״מה גרם לך לחשוב שזה לא נכון?״
״אין אחד ממי שאני מכירה נולד עם הסמל הזה, אז סתם תהיתי לעצמי.״ש
״כן, זה נכון.״ מלמלתי. תוך כדי ניסיון כמעט כושל לא ליפול ולמעוד על אחת מהאבנים ביער.
״כמה זמן עוד נלך?״ שאלתי.
״מה קרה, אתה לא בכושר? דווקא זה נראה שכן.״ היא חייכה אליי. הרגשתי את פניי מאדימות שוב.
״אני מאוד בכושר, שתדעי לך.״
״קצת יער לא הרג אף אחד. גם אנשים שחיו בטירה והאכילו אותם בכפית עד שהם היו בני שמונה עשרה. למה אתה לא רוכב על הסוס שלך?״
״הוא עייף ואני לא רוצה להתיש אותו, והחיים בטירה לא קלים כמו שאת חושבת.״ סיננתי.
״אני בטוחה.״ היא גלגלה את עיניה.
״הם באמת לא.״
״מה שתגיד.״ היא נשענה על אחד העצים.
״אז בחזרה לנושא- אתה יודע מי הנפש התאומה שלך?״ היא שאלה.
״לא.״
״וזה לא מפריע לך?״
״לא, לא דחוף לי. זה לא ממש מה שמעניין אותי.״
״בולשיט. אין סיכוי שאתה לא סקרן לגבי זה. בכל זאת, זו אהבת חייך.״
״את מודעת לזה שלא כולם מתאהבים בנפש התאומה שלהם? זה שלרוב האנשים זה קורה, לא אומר שזה משהו חד משמעי. אני די בטוח שלי זה לא יקרה.״
אבי התחילה לצחוק. ״משפט קלאסי שתמיד יש לו תוצאות עצובות.״
—————————-
אחרי עוד שעה של הליכה ושאלות מיותרות, הגענו לבקתת עץ לא גדולה במיוחד שעמדה במרכז היער. מסביבה הייתה חווה קטנה עם כמה תרנגולות ושני סוסים, ואישה מבוגרת שטיאטאה מסביב לגדר החווה.
״סבתא!״ שמעתי את אבי קוראת. לרגע נחרדתי מהמחשבה שעוד בן אדם ישים לב אליי, אבל אישה זקנה לא יכולה להיות מזיקה יותר מידי.
״נינה, איפה היית?״ סבתה של אבי יצאה מהבקתה עם סל בידה ומבט מודאג.
״נינה?״ שאלתי אותה.
אבי צחקקה. ״זה השם האמצעי שלי. אבי נינה לייטון. אבא שלי היה מכדור הארץ, אמא שלי מאינפיניטי.״
״מעניין.״ מלמלתי.
אבי הלכה לכיוון סבתה וחיבקה אותה. ״אני מצטערת, הלכתי לשחות בנחל. תראי! את לא תאמיני את מי פגשתי!״ היא הצביעה עליי.
סבתה של אבי הסתכלה עליי ובחנה אותי לרגע, שהיא קלטה במי מדובר- הסל נשמט מידיה והיא תפסה בזרועה של אבי.
״אני לא מאמינה.״ היא מלמלה. לא ידעתי אם לקחת את זה כתגובה חיובית או שלילית.
היא הלכה לכיווני והושיטה את ידה. ״כבוד לפגוש אותך, הוד מלכותך. אני מצטערת על חוסר הרשמיות של נכדתי. קוראים לי סוניה. נשמח לארח אותך בביתנו.״ היא אמרה. עיניה הסתכלו אליי בספק חשש ספק הערצה.
״תודה. והכל בסדר, הנכדה שלך השאירה עליי רושם טוב.״ הסתכלתי לתוך עיניה של אבי שחייכה חיוך קטן שהדגיש את גומות לחייה. הרגשתי את פניי מאדימות שוב.
״הנה, הוא חזר!״ סוניה הסתכלה אל היער מאחוריי. הסתובבתי. מתוך העצים יצא בחור די גבוה, עם שיער שחור ארוך שמגיע עד הכתפיים וצלקת בין עיניו. הוא החזיק בידו סל שכנראה הכיל אוכל, וכמעט הפיל אותו שהוא קלט שאני שם.
״תכנסו הביתה!״ הוא מלמל, והוציא סכין מכיס מכנסיו.
״דייב, מה לאזעזל?״ אבי מחתה.
״זוזי!״ הוא התכוון לכיווני. לא התכוונתי להילחם בו, הוא הרים את ידו עם הסכין, אך לפני שהיא הספיקה להגיע אליי בעטתי בחוזקה הרגלו השמאלית והוא נפל לקרקע.
״אתה לא יציב מספיק.״ צחקקתי.
״אני אראה לך מה זה לא יציב!״ הוא צעק, לפני שהוא הספיק לקום בחזרה, אבי רצה ועמדה בינו לביני.
״דייב, מה נסגר?! הוא לא מסוכן!״
״את יודעת מי זה בכלל?!״
״כן, אני יודעת. הוא לא מסוכן!״
״את נשתגעת לגמרי, אבי. את פאקינג השתגעת לגמרי-״ הוא לא הספיק לסיים את המשפט לפני שאבי יצרה כדור אש ירוק בידה. ״יש לך עוד משהו להגיד? ציפיתי מבן דוד שלי להיות קצת פחות מניאק.״
בן דוד שלה, אה.
״את לא נורמלית-״
״אוקיי. אין לי כוח לשמוע את זה.״ קטעתי את שניהם. הושטתי את ידי לדייב כדי לעזור לו לקום, הוא הסתכל עליי בפרצוף מזלזל וקם בעצמו. ״אני אלך אם זה לא מתאים.״ מלמלתי.
״לא, השתגעת?״ אבי אמרה.
״כן, כדאי שתלך.״ דייב אמר.
״דייב-״ סוניה נגעה בידו השמאלית.
״אני לא פאקינג סומך עליו! זה הפאקינג נסיך של הממלכה המחורבנת הזו, אבא שלו זו הסיבה שההורים שלנו מתים, אבי! מה לא בסדר אתכן?!״ הוא צעק.
״הכרתי את סלינה.״ סוניה הסתכלה עליי. מתעלמת מדבריו של דייב
עיניי נפתחו בהפתעה. כולם בטירה מכירים את הסיפור של סלינה ותשע, אבל אף אחד לא מדבר עליו. תשע היה אחיו הגדול של אבא שלי, היורש האמיתי למלוכה. הוא התאהב בנפש התאומה שלו, סלינה. שהייתה בת אנוש. אמא שלי והיא תמיד היו חברות טובות. הכל היה נראה מושלם, ולפי השמועות סלינה גם הייתה בהריון. אבל הם נרצחו כמה לילות לפני ההכתרה של דוד שלי בידי מתנקשים. זה ברור לכולם שאבא שלי עמד מאחורי זה, זה ידוע שהוא יעשה הכל כדי להשיג את הכתר. אבל אף אחד לא מדבר על זה. אף אחד לא מזכיר את שמם, זה כיאלו הם נעלמו מהיסטוריה.
״היא היתה תמיד אישה נעימת הליכות. היתה לי בעבר חנות תפירה במרכז העיר. היא ואמך תמיד היו קונות שם, למרות שזו היתה חנות שהיתה מיועדת למעמד הנמוך. לפני שכמעט פשטתי רגל, נכנסתי לחנות יום אחד וחיכה לי שק מלא במטבעות זהב. היא מעולם לא הודתה בזה, אבל ידעתי שהיא מאחורי זה. וזה ישמע מוזר, שתים עשרה, אבל משהו בפנים שלך מזכיר לי את שלה.״
————

A/N - אני סוגרת שבת וממש משעמם ואמרתי שאני אכתוב אז !! הפרק הבא יפורסם עוד כמה דקות בעיקרון יאי, יהיה הרבה time jumps וזה ירגיש קצת מבולגן כי זה קטעים מהחיים של פליקס שלאריסה בעצם רואה כחזיונות. (אני מדמיינת את זה כמו עם הקדרה בהארי פוטר) אז יש מלא מלא דילוגים בזמנים ואני אנסה לעשות את זה הכי מובן:))