שבוע אחריי היום בחנות הכלות, מצאתי את עצמי שקועה בעבודה- פיטר החליט שזה יהיה רעיון טוב לסגור את המסעדה לטובת כמה תיירים עשירים ואידיוטים מבלגיה, אז עבדנו כמעט כל הזמן. נחתכתי, פעמיים, בעודי מנסה לעמוד בקצב של העבודה. אני חושבת שזו היתה הפעם הראשונה שהשתמשתי בסכיני ברזל, אבל לא היתה לי יותר מידי ברירה. היינו צריכים לעבוד במהירות. שמעתי את טיילור מסננת קללות בלי הפסקה על כל אחד מהתיירים.
מפליקס לא שמעתי מילה, הוא עדיין לא ראה את ההודעות שלי. וכל יום שעבר רק חיזק את דעתי שההעלמות שלו איכשהו הייתה קשורה אליי. בימים רגילים אם הייתי נחתכת הוא היה מופיע ב2 שניות מתעצבן עליי, ושואל אם אני יכולה להפסיק למות לשניה. לא הפסקתי לחשוב על הלילה האחרון שהיינו ביחד. זה באמת היה די אינטימי, אולי הוא נבהל, גם אני קצת נבהלתי. זו אחת הסיבות שהוא לא יוצא לי מהראש, שאני לא מפסיקה לשחזר את היום ההוא. אם מישהו היה שואל אותי מה הכוונות שלי שזה מגיע אליו, לא הייתי יכולה לענות על זה, כי בכנות- גם אני לא ידעתי.
אחרי יומיים נוספים התיירים הבלגיים סוף סוף עזבו את המסעדה, פיטר קיבל צ'ק לא רע בכלל ואנחנו הסתפקנו בטיפים, יאמר לזכותם שהם היו מאוד נדיבים, הרווחתי כמעט מה שאני מרוויחה בחודש. גם ג'יימי אמר לי שזה כמעט עקף את המשכורת שלו. ורק טיילור שהספיקה להסתכסך עם שניים מהם לא הפסיקה להתלונן.
למזלי, הם עזבו בידיוק בזמן, ביום של מסיבת הרווקות של דיז'ה. אז יכולתי להשתחרר מוקדם מהעבודה. דיז'ה אמרה לי שהיא תכננה מסיבת רווקות די קטנה וצנועה, אבל, נו טוב- כמה צנועה מסיבת רווקות יכולה להיות? ידעתי גם שזה כנראה מתכון מושלם לעוד תקרית ביני לבין אלי, אחרי שיצאנו מחנות הכלות הלכנו לשבת ביחד כולם בבית קפה. והיא לא חסכה בהערות עוקצניות פה ושם, אבל לא רציתי להרוס את היום עבור דיז'ה, אז מידי פעם החזרתי לה מתחת לחגורה, בלי שאף אחד חוץ ממנה ישים לב. באמת, נמאס לי מאנשים שיפוטיים. ששומעים משהו אחד, אז אם בא לה לחשוב שאני אחת מהבנות שלו, מי אני שאעצור אותה?
מסיבת הרווקות של דיז'ה הייתה בשבת בערב, ותהיתי מה לעזאזל אני אמורה ללבוש, בדומה לחתונה- גם במסיבת רווקות לא הייתי בחיים. אבל תמיד בסרטים מציגים את זה המסיבה עם חשפנים, וכמות מטורפת של אלכוהול- ותמיד בסופה החוגגות איכשהו מוצאות את עצמן מסטולות באיזה סמטה חשוכה או בבית אקראי. זה נשמע כיף, אני לא יכולה להגיד שלא. יהיה נחמד להשתחרר ללילה אחד. אבל ממש לא בצורה כזו.
אחרי הרבה התלבטויות החלטתי ללבוש שמלה שחורה עם שרוולים ארוכים וגרביונים שחורים. מדהים, לאריסה. ככה את מכינה את עצמך לשמלה שתצטרכי ללבוש בחתונה שלה?
-----------
בקבוצת הווצאפ שדיז'ה פתחה היא כתבה לנו לחכות בחניה בבית שלה. חוץ ממני היו שם עוד חמש בנות, אלי, דיימונד ואנג'י שאותן יכולתי לזהות, עוד בחורה שבתמונת הפרופיל שלה היא הצטלמה עם החבר שלה, כנראה. היה לה חיג'אב ורוד זוהר ושפתון תואם. והתעניינתי מאיפה דיז'ה מכירה אותה. לבחורה הנוספת בקבוצה הייתה תמונת פרופיל שלה בים, אבל עם הגב למצלמה, אז הדבר היחיד שהיה אפשר לראות זה השיער השחור הארוך שלה.
דיז'ה גרה חמש דקות ממני אז לא לקח לי כל-כך זמן להגיע. ראיתי את דיימונד ואנג'י עומדות שם והן נופפו לי לשלום. "היי." אמרתי להן. "נחמד לראות אותך שוב, לאריסה." אנג'י חייכה אליי, שיערה הבלונדיני היה אסוף בקוקו גבוה והיא לבשה שמלה נוצצת וכסופה. דיימונד לבשה שמלה אדומה צמודה ועקבים שהיו ממש גבוהים שהתפלאתי איך היא לא נופלת.
"טוב, איפה כלת הערב?" היא שמה את ידיה על מתניה. אנג'י הנידה בכתפיה. "היא אמרה שהיא תגיע עוד כמה דקות."
"היי!" שמענו קול נוסף מהאוטו שחנה מולנו, מתוכו יצאה הבחורה עם החיג'אב מהקבוצה, רק שהפעם היא לבשה חיג'אב בצבע גוף ואוברול ארוך תואם.
"אלישה! אלוהים! לא ראיתי אותך שנים." אנג'י ניגשה לחבק אותה. ואז הציגה אותה בפניי ובפני דיימונד. מסתבר שהיא למדה עם דיז'ה בקולג'.
לרגע הרגשתי בודדה. בווסטהיל אני לא חושבת שאי פעם אוכל להגיע לכמות כזו של חברים, בג'אנקואסט הייתה לי קבוצה משלי, היינו ביחד עוד מהתיכון. אבל הכל התפרק. ופה, היה לי רק חברה הכי טובה אחת, וסוג של מישהו שאני מסתובבת איתו, רק שעכשיו הוא נעלם.
חיכינו שם עוד כמה דקות, הן דיברו על זכרונות מבית הספר ועל איך כל אחת הכירה את דיז'ה, והצלחתי די להשתלב בשיחה. האמת שהן היו די נחמדות. הופתעתי שאלי לא הייתה שם. חשבתי שאולי גם זה, קשור אליי, אבל למזלי העולם לא סובב סביבי.
שמענו צפירה ממש חזקה של אוטו שהבהילה את כולנו. ולפני שמצמצנו הופיע מולנו מיניבוס ורוד גדול, עם גג נפתח ואורות דיסקו. "אין מצב!" אלישה צעקה. דיימונד הוציאה את הטלפון שלה כדי לצלם. ואני ואנג'י פשוט עמדנו שם די בשוק.
הדלת של המיניבוס נפתחה ודיז'ה עמדה שם עם קוקטייל אדום בידה.
"נו, אתן מוכנות לחגוג את היום האחרון שלי כרווקה מאושרת?"
YOU ARE READING
Infinity ∞
Romantizmאחרי שלוש שנים בזוגיות מתעללת, לאריסה קינגסלי נאלצת לברוח מהעיר שבה גדלה ולהתחיל את חייה בעיר חדשה. כדי להשאיר את הצלקות והעבר הכואב מאחור, לאריסה חיה את חייה בצורה הכי שקטה שאפשר. ונשבעת לעצמה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב אליה שוב. פליקס, נצר למש...
