Infinity ∞

פרק 21- וינה

-וינה,אוסטריה. שלוש שנים לפני-

הרחובות של וינה היו אחד הדברים הכי יפים שלאריסה ראתה בחייה, הם היו מדויקים- סגנון אירופאי שנשאר שם שנים על גבי שנים, זרועה של לאריסה הייתה משולבת בזרועו של דאקס, והיא הביטה מסביב לרחוב, מוקסמת מאורות הלילה ומהמראות השונים. הם חגגו חצי שנה ביחד, ודאקס הפתיע אותה עם טיול לוינה. הם עצרו בחנות תכשיטים קטנה ועיניה של לאריסה מיד נחתו על צמיד מכסף עם מגן דויד בקצה. "אני לא מאמינה שמוכרים את זה פה!" היא אמרה ולקחה את הצמיד. "תני לי לשלם על זה." דאקס קרץ לה, היא נשקה את לחיו כאות תודה. הוא קנה לה את הצמיד והיא ענדה אותו מיד.
אחרי חצי שעה של טיול ברחובות וינה הם עצרו מול דוכן גלידה שהיה ממוקם בתוך קרוואן כחול וגבוה, הגלידה שנמכרה שם הייתה מוכרת כגלידה הכי טעימה בוינה ולאריסה סימנה את הדוכן הזה בתור אחד המקומות שהיא רוצה להגיע אליהם. היא גררה לשם את דאקס שצחק והלך אחריה. התור היה די ארוך, המסעדה הייתה ממוקמת בתוך קרוואן כחול וגבוה. אחרי כמה דקות של המתנה זה היה סוף סוף תורם.

"אני לא מצליחה לראות את התפריט מפה." לאריסה לחשה לדאקס, בעודה עומדת על קצות אצבעותיה.

"חכי, אני אסתכל." דאקס השיב.

"אולי תתקדמי כבר?" היא שמעה קול מאחוריה, היא הסתובבה וראתה איש כנראה בשנות ה40 לחייו, עם מבטא גרמני כבד. מסתכל עליה בחוסר רצון.

"יהודיה מטונפת." הוא סינן, לאריסה החווירה. ואז נזכרה שהוא כנראה הבחין בצמיד שעל ידה. דאקס הביט במתרחש ולא הניד עפעף. לאריסה הסתכלה עליו בבהלה.

"אתה לא שמעת מה הוא אמר?" היא לחשה לו.

"תתעלמי, לאריסה." דאקס גלגל את עיניו.

"זה לא שאת יהודיה מסורתית, נכון? את בקושי אוכלת כשר או שומרת מצוות, זה לא אמור לפגוע בך." דאקס השיב באדישות, וחזר להסתכל על תפריט הגלידה.

"אתה צודק." לאריסה מלמלה. מתעלמת מתחושת האי נוחות שהרגישה, היא רצתה לברוח באותה השניה מהמקום, רצתה לחזור לג'אנקאוסט, מיצידה לסיים את החופשה הזו עכשיו. לקבל תגובות כאלו ועוד בארץ כמו אוסטריה כנראה נראה לאחרים דבר לגיטימי, ייתכן שהיא עצמה הייתה מתעלמת אם זה היה קורה למישהו אחר. הרי לקרוא לה יהודיה מטונפת לא ממש מזיק, נכון? הדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא להעלים עין ולהתעלם. למרות שההיסטוריה הוכיחה אחרת.

"אני אחכה לך שם." היא הצביעה על ספסל והלכה לשבת בו. מרגישה את נעיצות המבטים של האיש שקילל אותה מקודם מסתכל עליה הולכת בהשפלה.

-----
ווסטהיל, הווה.

הפגישה התסכמה בשיחת חולין קצרה, לאריסה לא שיתפה יותר מידי, רק סיפרה שעברה דירה לווסטהיל לפני שנה בלי לתאר את הנסיבות, קצת על המקום עבודה שלה והיא הזכירה את דיז'ה. החברה הכי טובה שלה, וכנראה היחידה. הן קבעו להיפגש עוד פעם שלאריסה תצטרך, משהו בה הרגיש שזה הדבר הכי נכון לעשות. אלייזה נראתה די שונה מהפסיכולוגים שלאריסה פגשה בעבר, היא לא צללה ישר לנושא העיקרי ובטח שהיא לא נתנה לה כדורים. וחוץ מזה, לא היה לה שום דבר להפסיד משיחה לא מזיקה פעם בשבוע.