Infinity ∞

פרק 17- ה25 בנובמבר

לאריסה התיישבה באותו מקום שישבה בדרך הלוך, יחסית רחוק מכולם. סוף סוף זה נגמר. היא אמרה לעצמה. עברה בגופה צמרמורת של קור לרגע, היא סגרה את הרוכסן בסווצרט האפור שלבשה עליה ושמה אוזניה אחת באוזנה.
"אני שמח להודיע שנגיע הביתה בעוד עשר דקות!אנחנו יכולים לסכם את היום הזה בחוויה מוצלחת! אני מקווה שכולכם כתבתם במחברת שהבאתי לכם." פיטר אמר בעודו אוסף את המחברות שחילק בנסיעה הקודמת. ממש טיול שנתי. לאריסה גלגלה את עיניה שהוא לקח את המחברת שלה, עם הדף החסר שלא שמה לב שהוא חסר.

"זה באמת היה נחמד, צריך לעשות את זה יותר. " ג'יימי השיב לו.

"אני שמחה שחזרנו מוקדם, אני עייפה ממש." אמרה טיילור, בעודה בוהה בפיד שלה בפייסבוק, קוראת כתבה. היא עצרה לרגע, והמשיכה לדבר. "הידעתם שהיום זה יום נגד אלימות כלפי נשים?" היא לפתע אמרה, לאריסה הגבירה מעט את המוזיקה. אבל לא מספיק בשביל שלא תוכל לשמוע אותם. היא שמה גם את האוזנייה השניה באוזנה אך מילותיהם עדיין היו צלולות.

"זה יום כל-כך חשוב, אני קוראת פה סיפורים של נשים וזה פשוט בלתי נתפס שדבר כזה קורה." טיילור הצביעה על הכתבה במכשיר. "הן פשוט חסרות אונים מול הגברים האלו." היא אמרה בעצב. לאריסה הגבירה עוד את עוצמת הווליום, הפעם כמעט ולא יכלה לשמוע אותם. הרי זה כל-כך קל לדבר על הסבל של אנשים אחרים, כל-כך קל להביט בהם מן הצד, להגיד כמה הן מסכנות וחסרות אונים ולהותיר אותן שקופות, לא נראות לעין.

"הלוואי והייתה יותר מודעות בנושא." אלייזה אמרה.

"הדבר המפחיד ביותר לדעתי זה שברגע שהן הכירו אותו, הן לא ידעו שהוא יכה אותן בצורה כזו. יש אנשים שהם פשוט נולדו רעים." טיילור המשיכה לדבר. לאריסה עצמה את עיניה והשעינה את ראשה על כיסא האוטובוס. מה את יודעת? היא מלמלה לעצמה. אלייזה הביטה בה לרגע בחשד.

"יש גם נשים שאלימות כלפי גברים, אתן יודעות." פיטר אמר.

"זה הרבה פחות נפוץ, כנראה בגלל שגברים פחות פתוחים בנושא אבל זה אכן קיים." אלייזה השיבה.

"יש משהו אחד שאף פעם לא הבנתי." ג'יימי אמר, מביט בחניה שהאוטובוס כרגע נכנס אליה.

"למה אף אחת מהנשים האלו לא מספרות? לא אומרות כלום שמכים אותן? אני יכול להבין שהן מפחדות אבל הכוח של המשטרה כנראה יותר חזק מהכוח של מי שמכה אותן, אתן יודעות?" הוא אמר.

"זה לא כזה פשוט, ג'יימי." אלייזה אמרה.

"במיוחד שאת תחת איום." טיילור הוסיפה. בעודה מרימה את תיקה ויורדת מן האוטובוס, נשאבת לתוך שיחה עם אלייזה, כנראה באותו הנושא. לאריסה הרימה גם התיק שלה והלכה לקדמת האוטובוס, מתכוונת לרדת למטה.

"ומה את חושבת, לאריסה?" הוא שאל אותה לפתע. היא לקחה נשימה עמוקה.

"אני חושבת, ג'יימי-"
"שהבעיה היא לא בנשים שלא מספרות.. הבעיה היא בחברה שמתעלמת מהן." היא השפילה את מבטה ויצאה מן האוטובוס.
אנחנו תמיד נהיה שקופות, לא משנה מה. לא משנה כמה סימני מצוקה ולא משנה מה אגיד או איך אתנהג- אתם תמיד תסתכלו על המובן מאליו, על מה שנראה כלפי השטח.