Infinity ∞

פרק 58- קאלייה

״אנחנו פורצים לטירה היום.״
מילותיי הדהדו במערה. עברו שנתיים מאז שהמורדים מצאו אותי והפכו אותי למפקד שלהם. שנתיים שאני מבלה בתוך מערה מעופשת רחוקה מכל מה שהכרתי. מהטירה, מהבקתה ביער. מהכל.
הופתעתי שהמורדים בכלל צירפו אותי, אבל השמועות על ה״גירוש״ שלי מהטירה התפזרו במהרה ברחבי הממלכה. אבא שלי הוציא פרס על הבאתי בחזרה לטירה בחיים.
אבי ודייב היו לצידי עדיין, כמו עוזרים אישיים. אז חלק ממני עדיין היה מחובר מאיפה שבאתי. את המרד התחלנו כ1000 איש, כיום אנחנו 1500. שזה מעט מוזר כי המון לוחמים איבדו את חייהם.
לפני שנה אבא שלי הוציא צו להרוג את כל בני האנוש שנשארו באינפיניטי, ולהרוג כל ילד שנולד עם סימן האינסוף. בערך פעם בחודש ביצענו את מה שהשלטון יכנה ״פעולת טרור״. הצלנו עשרות בני אדם ומשפחות, וצירפנו אותם אלינו. בתוך המערה ומסביב לה התקיימה לה מושבה קטנה של מורדים. השלטון ידע בידיוק איפה אנחנו, ושלח לוחמים מספר פעמים, את רובם הצלחנו להרוג.
אמנם במשך שנים התאמנתי על לחימה, אך לא באמת ידעתי קרב אמיתי עד שהצטרפתי למורדים.
שנתיים לאחר הצטרפותי למרד, ואחרי חודשים של תוכניות- הגיע הלילה שחיכיתי לו. הלילה שבו נפרוץ לטירה. הלילה שבו אני אתנקש באבא שלי.
תיארתי את התוכנית בפרטי פרטים. אנחנו ניכנס עשרים לוחמים. מספיק בשביל הגנה עצמית אבל לא יותר מידי כדי להתגלות. היתרון העיקרי שלנו היא יכולת המניפולציה שלי. שעובדת על כל השומרים ועל כולם בטירה חוץ מאבא שלי.
אני זוכר את הטירה כמו כף ידי, החדרים משורטטים לי במוח ועל ציור גיר במערה.
יותר מידי מהטירה, מהמשפחה שלי, ואבא שלי- חרוט לי במוח. יותר מידי עד כדי שאני מוכן לקחת חרב ולהרוג את הבן אדם שבזכותו אני קיים.
———————
״אל תדבר שטויות, ברור שאנחנו באים איתך.״ אבי שילבה את ידיה. דייב הנהן בהסכמה.
״לא, אני לא מוכן לסכן אתכם.״ השבתי.
״אתה נותן לרגשות הפרטיים שלך להתערב. אנחנו הלוחמים הכי מיומנים כאן.״ דייב אמר. הוא צדק. אבל בכל זאת. זו הפעולה הכי מסוכנת שביצענו עד עכשיו.
״זו לא שאלה, אנחנו באים.״ אבי לקחה את החרב שלה שהיתה מונחת על שולחן האבן שמסביבו עמדנו, אחזתי בידה.
״לא. שום סיכוי.״
״שתים עשרה!״ דייב הרים את קולו.
״אני המפקד שלכם. אני המפקד של כל הדבר הזה שקורה כאן. והמילה שלי היא סופית.״
״אתה יודע, לאחרונה אני לא מזהה אותך.״ אבי אמרה בכעס ויצאה מהחדר. דייב נתן לי מבט כועס אחרון והלך בעקבותיה.

השתנתי, אני יודע שהשתנתי. הפכתי למכונת לחימה. זה הדבר היחיד שאני יכול לאפשר לעצמי.

הפעולה הזאת תהיה מוצלחת. חשבתי לעצמי. בעודי צופה בחבריי יוצאים מהחדר. תוהה אם אי פעם אראה אותם שוב.

הפעולה הזו תהיה מוצלחת. חשבתי לעצמי, בעוד שצפיתי בשומרים טובחים בחבריי לנשק כיאלו היו כלום.