"ובעבר?" לאריסה שאלה.
"הייתה לך מישהי שהיית צריך להגן עליה?"
פליקס השתתק לרגע, הוא השפיל את מבטו ובהה ברצפה. צמרמורת עברה בגופה של לאריסה. המבט שלו היה כל-כך מוכר. זה היה המבט שלה כל פעם ששאלו אותה משהו שקשור לעברה. מבט של מישהו שרוצה לענות אבל לא מסוגל.
"א-" פליקס מלמל.
"לא, פליקס-" לאריסה קטעה אותו באמצע.
"אני מצטערת, אתה לא צריך לדבר על משהו שלא נוח לך לדבר עליו." היא מלמלה.
"לא הייתי רוצה שמישהו ישאל אותי שאלות כאלו." היא הפנתה את מבטה אליו. פליקס הסתכל עליה ולא דיבר.
"לא לכולם באינפיניטי היה מישהו להגן עליו." הוא מלמל. לאריסה השעינה את ראשה על הכרית בצד הספה.
השתיקה הדהדה בסלון של לאריסה, ניתן היה לשמוע רק את קולות הטלוויזיה החלשים.
"את לא היחידה שקשה לה לשחרר מהעבר שלה." הוא בהה בטלוויזיה באדישות. לאריסה לא השיבה.
"את יודעת מה זה אפקט הפרפר?" הוא מלמל. מקווה שהיא תגיב, הוא פחד להסתכל לכיוונה.
"תיאורטית, משהו אחד קטן שהיה משתנה בעבר היה גורם לרצף של אירועים בעתיד. גורם למציאות שונה לגמרי מזו שאנחנו מכירים." "ייתכן ומשק כנפיים של פרפר היה מה שמתקן אותנו, את שנינו, לא ככה?" פליקס המשיך לדבר. לאריסה עצמה את עיניה והקשיבה לו בשקט. הקול שלו היה שונה מקולו הרגיל, הוא היה יותר רגוע, יותר אדיש. כיאלו המילים יצאו לפני המחשבה. והיא הרגישה את עצמה נרדמת לאט לאט.
"אולי הייתי בא מוקדם יותר." הוא מלמל לעצמו, מקווה שהיא תשמע.
"אני לא חושב שאת מקרה אבוד, לאריסה. אולי אני כן, אני הבאתי את המצב שלי על עצמי, ההחלטות שלקחתי, הדברים שאמרתי וכל מה שעשיתי הם מה שהביאו אותי למי שאני היום, אבל יש דברים שהם מעבר לשליטתנו, ואני יודע שאני לא הייתי שם בישבילך, אני יודע שאני הייתי אידיוט גמור-"
"אבל אני פה עכשיו." הוא הפנה את מבטו והביט בה, עיניה היו עצומות והוא נאנח לעצמו. מזל. הוא בעצמו הזדעזע מהדברים שהוא אמר. הוא נזכר ברגעים בתא הכלא שהכריח את עצמו להרגיש שום אמפתיה, שום כאב ושום חמלה. וזה עבד. זה עבד טוב יותר מכל דבר אחר- אחרי שנתיים וחצי הוא היה מסוגל להביט בחזיונות ולא להרגיש כלום. שום דבר טהור. גם שמצבה הפך ליותר ויותר גרוע- הוא לא הרגיש שום דבר. זה היה עניין של אימון, עניין של שליטה עצמית ושל אובדן רגשות. אולי באמת לאריסה קינגסלי הייתה שום דבר בישבילו.
---17 שנה לפניי, אינפיניטי---
"אמא, תראי!" פליקס נופף בחרב שלו בגאווה. באמצע שדה פרחים אדומים, שהיו דומים לכלניות. אמו הביטה בו וחייכה חיוך רחב. שמה היה ליידי אלפא. היא הייתה בחורה גבוהה עם שיער שחור כהה ועיניים כחולות כקרח, היא הייתה לבושה בשמלה לבנה ושיערה היה קשור בסרט, מביטה בבנה הצעיר בגאווה.
"תיזהר, שתים עשרה!" היא צעקה לעברו. ילד בן תשע עם חרב, זה היה משהו שהיה אפשר לראות רק באינפיניטי. ליידי אלפא לא אהבה את זה, זה ניכר שבנה כן אהב להיות לוחם, אבל הציפיות של בעלה היו יותר מידי גבוהות ממנו. אבל בכל זאת, לא כל יום נולד לך בן זכר.
"אני בסדר!" הוא אמר. והרים את החרב שלו בתנועת ניצחון. הפרחים האדומים שמסביבו היו חתוכים קצת.
"אתה לא עייף?" היא התקרבה אליו. והעבירה את ידה בשיערו הכחול והקצר.
"אבא אמר שכדאי לי להמשיך להתאמן."
"זה בסדר לקחת הפסקות מידי פעם." היא נגעה בידו.
"את חושבת שיום אחד אבא יתן לי לבקר בכדור הארץ?" פליקס המשיך לנופף בחרבו, ליידי אלפא הביטה בו בתימהון.
"יום אחד אתה תוכל, אני מבטיחה." היא חייכה.
"אני רוצה לפגוש אותה." הוא הניח את חרבו ארצה לפתע.
"לפגוש את מי?"
"הילדה עם השמלה הצהובה, היא גרה בכדור הארץ." הוא הביט באמו.
"הילדה עם השמלה הצהובה?" ליידי אלפא שאלה בבלבול.
"מהחלומות שלי." הוא חייך. ליידי אלפא הביטה בסימן האינסוף שהיה חרוט על ידו, והציץ מבעד סוף השרוול של חולצתו הקצרה, היא נאנחה לעצמה לרגע. מכל האלים של אינפיניטי, דווקא הבן הצעיר שלי היה חייב להיוולד עם האחריות הזו? מספיק יש לו על הראש, כל הלחץ מאבא שלו והעובדה שהוא עומד לרשת את הכתר. עד מתי הם יוכלו להסתיר ממנו את האמת?
----
זירו ישב על מיטתו וקרא ספר עב כרך, פסיעותיה השקטות של אישתו הדהדו בחדר, היא הייתה לבושה בכותונת לילה לבנה והתיישבה על המיטה לידו, זירו הביט בה לרגע. מבטה היה מודאג.
"הכל בסדר?" הוא שאל אותה.
"שתים עשרה.." היא מלמלה.
"עד מתי נסתיר ממנו את האמת על הסימן?" ליידי אלפא השפילה את מבטה.
"מתי שהוא יבין שזה הדבר שאמור להיות הכי פחות חשוב לו." זירו ענה, והניח את הספר שלו.
"הוא הבן שלנו, זירו. אנחנו לא יכולים להסתיר ממנו דבר חשוב שכזה. הוא יהיה בן עשר בקרוב, ובגיל הזה הילדים עם הסימן מתחילים ללמוד על משמעותו."
"הילדים האחרים הם לא היורשים של הכתר, אלפא." הוא ענה לה. ליידי אלפא השתתקה לרגע. היא רק רצתה שהבן שלה יהיה מאושר, זה רק עניין של זמן עד שהוא ישאל אותה על הסימן שעל ידו, זה רק עניין של זמן עד שהיא לא תוכל כבר לשקר לו. זה היה רק עניין של זמן עד שליידי אלפא החליטה להפסיק לחיות בצל בעלה.
"אני אוהב אותו בידיוק כמוך." זירו נגע בידה של ליידי אלפא, שהסתכלה עליו בעצב.
"אבל כרגע התפקיד שהכי חשוב לו זה להתמקד במיומנויות הלחימה, ובדברים שיהיו לו נחוצים לעתיד. הדבר האחרון שאמור לעניין אותו זה בן אדם מכדור הארץ. גם אם הנשמות שלהם קשורות זה בזו, הילד שלנו הוא לא כמו כל הילדים האחרים, אלפא. יש לו עתיד קבוע וגורל שנכתב מראש. הדבר הזה שחרוט על ידו, מבחינתו, ומבחינתנו הוא רק סימן, כמו כתם לידה או צלקת." זירו הסתכל בעיניה העצובות של אישתו.
ליידי אלפא לא השיבה. היא הניחה את ראשה על הכרית בקצה המיטה, ועצמה את עיניה.
YOU ARE READING
Infinity ∞
Romantikאחרי שלוש שנים בזוגיות מתעללת, לאריסה קינגסלי נאלצת לברוח מהעיר שבה גדלה ולהתחיל את חייה בעיר חדשה. כדי להשאיר את הצלקות והעבר הכואב מאחור, לאריסה חיה את חייה בצורה הכי שקטה שאפשר. ונשבעת לעצמה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב אליה שוב. פליקס, נצר למש...
