-נ.ק לאריסה- (יאי! מצאתי את הראשי תיבות)
"להתראות." אמא שלי אמרה לי, בבוקר האחרון שלי אצלה. היא חיבקה אותי ונתנה לי את המחברות הישנות שלי, לקחתי אותם ודחפתי אותם לתיקי. נופפתי לאלה לי לשלום וחיבקתי את הלן. אולי בפעם הראשונה בחיי. "תשמרי על עצמך." מלמלתי לה. היא הנהנה. שניה לפני שבאתי לפתוח את הדלת, נשמעו שלוש דפיקות. פתחתי אותה וראיתי בחור די נמוך וג'ינג'י, עם מבט נבוך על פניו מביט בי בתמהון.
"אה.. זה הבית של הלן?" הוא שאל. הלן הלכה במהירות לכיוון פתח הבית ונעמדה לידי.
"באתי להחזיר לך את הכסף, אני מצטער שוב על אתמול." הוא אמר במבוכה, והוציא כמה שטרות מכיסו.
"אמרתי לך שלא צריך." הלן סיננה. עמדתי ביניהם בבלבול. הלן סרקה אותו לרגע. "כדאי שתיכנס פנימה, די קר בחוץ." היא מלמלה וחייכה לעצמה. "תודה." הוא אמר בחזרה. הנדתי בכתפיי וקרצתי לה. היא צחקקה. נופפתי לה לשלום ויצאתי מן הבית.
------
השענתי את הראש שלי על חלון האוטובוס בעודי מביטה בנופים המושלגים של וונדרמר מתחלפים בנופים הקצת פחות מושלגים של ווסטהיל, וגם יכולתי להרגיש את הקור יורד מעט. ווסטהיל היתה עיירה קרה אך בהשוואה לוונדרמר היא הייתה די סבירה. ראיתי את התושבים מפנים את שאריות השלג מהחצר שלהם, ומנסים להמיס אותו בכל מיני דרכים מוזרות. בשנה שעברה השכנים שלי הביאו להביור וניסו להמיס הר ענקי של שלג שהיה בחניה שלהם. אין ספק שהאנשים בווסטהיל קצת מוזרים. וכנראה שאני אחת מהם.
אחרי שעה וחצי סוף סוף הגעתי הביתה, והופתעתי לגלות מעטפה סגולה על הדלת שלי, מודבקת עם נייר דבק די עקום. הנחתי את התיק שלי בצד ותלשתי אותה מהדלת. כמעט צחקתי לעצמי שראיתי מה יש בפנים. הזמנת יומולדת. יופי, אידיוט. גיחכתי. הוא באמת כמו ילד קטן. רק שביומולדת שלו יש "משקאות חינם" וזו כנראה הסיבה שכולם יבואו. בצד האחורי של המעטפה היה כתוב בכתב יד המבולגן שלו את שמי, ופרצוף קורץ. הרמתי את התיק שלי ונכנסתי לבית.
טוב לחזור, מלמלתי לעצמי.
למרות שהיה בוונדרמר פחות רע משחשבתי.
-------
לקראת הערב הבנתי שאין לי ברירה אלא ללכת למסיבה של פליקס. אחרי שהוא סבל אותי במשך סוף שבוע שלם בוונדרמר, זה המעט שאוכל לעשות. הוצאתי את הטלפון מכיסי והתקשרתי לדיז'ה.
"היי לאריסה!" היא ענתה.
"היי, את באה היום למסיבה בנייטמר?"
"אה, ראיתי את ההזמנות. אני ממש רוצה אבל אני וג'ייקוב הולכים לבחור קייטרינג לחתונה, אז זה יקח קצת זמן. אבל אני חושבת שאלי הולכת." היא אמרה. נאנחתי לעצמי, קיוויתי שלפחות היא תוכל להיות איתי שם.
"את הולכת?" היא שאלה.
"כנראה שכן." מלמלתי.
"תהני! אם את רוצה אני אתקשר לאלי ואגיד לה שאת שם." היא אמרה.
YOU ARE READING
Infinity ∞
רומנטיקהאחרי שלוש שנים בזוגיות מתעללת, לאריסה קינגסלי נאלצת לברוח מהעיר שבה גדלה ולהתחיל את חייה בעיר חדשה. כדי להשאיר את הצלקות והעבר הכואב מאחור, לאריסה חיה את חייה בצורה הכי שקטה שאפשר. ונשבעת לעצמה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב אליה שוב. פליקס, נצר למש...
