נשימות.
אחת.שתיים.שלוש
אחת.שתיים.שלוש
אחת.שתיים-
שיט.
לאריסה השעינה את ראשה על מושב האוטובוס. למזלה, כפי שציפתה לא היו בו הרבה אנשים או שאולי גם זה היה חלק מהדמיון שלה. היא הייתה בטוחה שהיא הוזה, אולי משהו בכדורים שיבש אותה.
פליקס. היא צחקה לעצמה.
שם נורמלי לגמרי לבחור נורמלי לגמרי. שום דבר שראיתי מזה לא היה אמיתי.
היא הניחה את ידה השמאלית על זרועה הימנית. לא ייתכן שיש שם את הקעקוע שהיה לבחור הזה. אין שום סיכוי. וגם אם כן, היא תלך לישון, תתעורר ותגלה שהכל היה סיוט. סיוט מתמשך.
היא ירדה בתחנה שקרובה לביתה ויצאה במהירות מהאוטובוס.
תודה לאל. היא מלמלה. היא נכנסה לביתה וסגרה את הדלת, ונשענה עליה לכמה רגעים. איזה יום הזוי. היא אמרה לעצמה.
היא נכנסה לחדרה והסתכלה במראה בעודה נוגעת בזרועה הימנית. אין שום סיכוי בעולם שאני מורידה את הסווצרט הזה לפני שאני ישנה בצורה נורמלית.
היא החליפה את הג'ינס שלבשה בטרנינג ונשכבה על מיטתה. נאבדת במחשבותיה.
פליקס.
למה אני עדיין זוכרת את השם שלך?
----
השעון המעורר העיר את לאריסה. היא שפשפה את עיניה וישבה על מיטתה, נזכרת במה שקרה לה אתמול בלילה.
אין סיכוי שזה היה אמיתי. שום סיכוי.
לצערה היא הייתה צריכה ללכת לעבודה גם היום. היא הביטה במראה ובסווצרט שלבשה, אותו סווצרט של אתמול. טוב, אני לא יכולה להישאר עם זה לנצח. היא מלמלה לעצמה.
היא הסתובבה והפנתה את גבה למראה והורידה את הסווצרט. הסקרנות הרגה את החתול. ככה הם אומרים. אני לא רוצה להפוך ליותר משוגעת ממה שאני כרגע.
לאריסה שמה חולצת טריקו שחורה ומעליה סריג אפור,והחליפה את הטרנינג לג'ינס שחור עם קרע קטן בברך השמאלית. היא הסתכלה בטלפון שלה שוב. היתה לה הודעה אחת מדיז'ה. היא נזכרה במה שאמרה לה בלילה הקודם- אני לא רוצה בחברתך.
זה בטח פגע בה. היא חשבה לעצמה.
דיז'ה בכל זאת הדבר הכי קרוב שהיה לה לחברה, ונראה שהיה לה אכפת ממנה. היא פתחה את ההודעה.
"היי, אפשר לדבר?" היא הסתכלה בהודעה של דיז'ה על הצג.
"כן. ניפגש בווסטצ'ר בצהריים?" לאריסה השיבה. ווסטצ'ר היה בית הקפה הקרוב לביתם של דיז'ה והחבר הקטן והמושלם שלה.
"מתאים בישבילי." דיז'ה השיבה. והוסיפה אימוג'י מחייך. כנראה בשביל להראות שהכל בסדר. אבל לאריסה ידעה שהיא נפגעה ממה שהיא אמרה לה אתמול.
היא שמה את הטלפון בכיסה ויצאה מהדלת של ביתה.
----
לאריסה נכנסה למסעדה. מסביב לשולחן אחד נשענו חבורה של בנות שצחקקו לעצמן. יופי, אבל למה על הבוקר? היא מלמלה לעצמה ונכנסה למטבח הראשי.
"בוקר טוב, לאריסה!" אמר ג'יימי. עם אותו חיוך שהיה לו אתמול.
"ממ."
"חבל שלא נשארת אתמול, הפאי שזיפים היה ממש מוצלח!" הוא אמר בשמחה. לאריסה גלגלה את עיניה.
"היו לי דברים לעשות." היא אמרה בעודה קושרת את סינרה.
"זה רק בוקר ויש פה כל-כך הרבה בלונדיניות מטומטמות!" טיילור נכנסה למטבח בסערה, בעודה אוספת את שיערה בגומיה. כיאלו את לא בלונדינית מטומטמת, או לפחות קרוב לזה. לאריסה חשבה לעצמה.
"את יכולה להאשים אותן? ראית את הבחור שיושב בשולחן שם?" ג'יימי אמר.
"לא הצלחתי להסתכל! הן כל-כך הרבה! בקושי אפשר להתקרב לשם בלי להיחנק מהבושם המזויף." טיילור עקמה את פניה. מה כבר יש לראות שם? בטח עוד וומנייזר שחושב שכולן סובבות סביבו. יש יותר מידי כאלו בעיר המסריחה הזו.
לאריסה הסתכלה על רשימת ההזמנות. סלט, סלט, ועוד סלט. כיאה לבלונדיניות עם הבושם המחניק. ללאריסה הייתה שנאה לא מוסברת לסלט בגלל בחורות כאלו.
יש לכן ברירה, מטומטמות. זה לא שמישהו מכריח אתכן להזמין סלט.
לאריסה הוציאה את הירקות ואת סכין הפלסטיק מהמגירה.
בטח יש להן גם שם שכיח. כמו ג'סיקה, או הת'ר. והבחור שהן מקרקרות סביבו הוא בטח קייל או טיילר. הן סיימו בית ספר בכלל? היא תהתה לרגע למה היא מבזבזת כל-כך הרבה זמן בלהרהר בחבורת בלונדיניות מטומטמות.
חמש קערות סלט. לעזאזל. לאריסה הקריבה שתי סכיני פלסטיק בישביל זה.
"למה את לא חותכת עם סכיני ברזל?" ג'יימי שאל אותה פעם אחת. "למה אתה לא מתעסק בעניינים שלך?" היא השיבה.
ג'יימי הוא בחור כל-כך מוזר, הוא הומו, אז אין לו מה ממש מה לחפש איתה מבחינה רומנטית. ובכל זאת הוא תמיד נחמד אליה. למרות שלאריסה אף פעם לא נחמדה אליו יותר מידי. הוא בסדר, שמח מידי לטעמה. אבל הוא היה הכי נסבל פה מבין שלושת העובדים.
לאריסה שמה את הסלטים על השולחן של טיילור, שהסתכלה עליה בבוז. טיילור ולאריסה אף פעם לא חיבבו אחת את השניה. טיילור לא אהבה את ההתנהגות הפאסיבית של לאריסה ולאריסה לא אהבה את כל הדבר הזה שנקרא טיילור. הן לא ממש הכירו אישית והיתה ביניהן איבה לא מוסברת.
"ג'יימי, אתה יכול לעזור לי עם זה?" טיילור אמרה בעודה מניחה את הסלטים על המגש שלה.
"את המלצרית פה, טיי." הוא צחקק.
"ג'יימי!"
"בסדר, בסדר." הוא לקח את המגש השני שהיה על השולחן של טיילור. והם יצאו מהמטבח. סוף סוף קצת שקט, לאריסה מלמלה לעצמה. הם חזרו תוך חמש דקות.
"לאריסה, הבן אדם האלוהי הזה בשולחן ההוא מבקש לדבר איתך." ג'יימי אמר.
"איתי?" היא שאלה.
"זאת אומרת, עם השפית."
"ולמה אתה לא דיברת איתו?"
"כי אני לא הכנתי את הסלטים האלו, יפה שלי." ג'יימי צחקק. לאריסה נאנחה ויצאה מהמטבח.
-----
הפעם היו שם רק ארבעה בלונדיניות ליד השולחן. אחת נעלמה, אולי היא נחנקה מהסלט. לאריסה צחקה לעצמה.
היא התקרבה לשולחן. עיניה נפתחו בתדהמה שראתה מי יושב שם, מחייך אליה את החיוך השטני והשובב שלו, בעודו מסיט קצוות שיער כחולה מעיניו.
"אמרתי לך שניפגש שוב."
YOU ARE READING
Infinity ∞
Romanceאחרי שלוש שנים בזוגיות מתעללת, לאריסה קינגסלי נאלצת לברוח מהעיר שבה גדלה ולהתחיל את חייה בעיר חדשה. כדי להשאיר את הצלקות והעבר הכואב מאחור, לאריסה חיה את חייה בצורה הכי שקטה שאפשר. ונשבעת לעצמה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב אליה שוב. פליקס, נצר למש...
