Larissa's POV
"היי." אמרתי לדיז'ה, בעודי נכנסת למכונית האדומה שלה. היא התאפרה מול המראה של מכוניתה, ושראתה אותי חייכה אליי ודחפה את האיפור בחזרה לתיק שלה. "מה את חושבת?" אמרה בעודה מצביעה על השפתון ורוד בהיר שלה, שהיה תואם לחולצת הבטן שלבשה. "מחמיא לך." אמרתי לה. "טוב מאוד, זה עלה לי 100 דולר!" היא מחתה. דיז'ה מאוד אהבה איפור, בפעמים הראשונות הייתי מופתעת מכמה שהיא מבזבזת עליו כסף, אבל זה כבר הפסיק להפתיע אותי, כי, טוב, זה מה שעושה לה טוב, והאיפור באמת מחמיא לה. למרות שלדעתי היא לא צריכה אותו. דיז'ה הייתה בחורה יפהפיה, עם עור קצת יותר כהה משלי, עיניים חומות בהירות ושיער גלי גולש. היא תמיד התלבשה גם בבגדים יפים. לפעמים לא הבנתי מה יוצא למישהי כמוה מלהסתובב איתי, אבל לאחרונה התחלתי להעריך את החברות שלנו יותר.
"לא היית צריכה לחכות לי." מלמלתי. דיז'ה התניעה את מכוניתה. "אוי, שטויות. הייתי מחכה לך שעה אם צריך. כמות הגוסיפ שאני עומדת להוציא ממך עכשיו!" היא אמרה בשמחה. הרגשתי את הלחיים שלי מאדימות.
" את יודעת שהייתי צינית מקודם?" מלמלתי. "פליקס הוא כנראה הבן אדם האחרון שיהיה לי סטוץ איתו." הוספתי. והיא צחקקה. "כן, אני יודעת, לאריסה. אני מכירה אותך. ובגלל זה אני חושבת שזה יותר עמוק מזה."
היא הסתכלה עליי לרגע במבט של "תפסתי אותך" ורציתי להגיד לה "עיניים לכביש." אבל, טוב. היא לא טועה.
"איך בכלל הגעתם למצב הזה?" היא שאלה.
"אה.. טוב. רגע , לאיזה מצב את מתכוונת?" השבתי בשאלה. כי אני ופליקס הגענו ליותר מידי מצבים מוזרים.
"למצב שהוא בבית שלך בבוקר, גאון." היא חייכה.
"אה.. אתמול היה לו יום הולדת, ו-.. הלכתי. אז, סוג של התווכחנו או משהו- והוא בא להתנצל. זה הכל. ישבנו על הספה ואני מניחה שנרדמנו מתישהו." מלמלתי, כן, אני יודעת שהשמטתי המון פרטים אבל היי; זו האמת! או לפחות חלק ממנה.
"אומיגאד!" היא אמרה לפתע, נבהלתי.
"הפתק! הפתק שהיה לך על המקרר! עם הגלידה! זה הפליקס הזה, נכון? אומיגאד!" שיט. שכחתי לגמרי שהיא ראתה את הפתק.
"לא היה לי מושג שאתם כאלו קרובים." היא אמרה.
"אנחנו לא קרובים." מחיתי. טוב, אולי כן. אבל לא קרובים מהסוג שהיא חושבת לעצמה, נכון?
"מה שתגידי." היא צחקקה.
"בכל מקרה, אני ממש טובה בדברים האלו, את יודעת, עינייני בנים. אז תרגישי חופשי לדבר איתי." היא קרצה לי בעודה חונה את מכוניתה מול חנות השמלות. "אה, בטח." מלמלתי. ושתינו יצאנו מהמכונית.
------------
חנות שמלות הכלה היתה יחסית קטנה ואינטימית. אמה של דיז'ה הייתה שם עם עוד שלוש בנות, אלי, שאותה הצלחתי לזהות, עם הנמשים והעור הבהיר, לידה עמדה בחורה בלונדינית נמוכה, ולידה עוד בחורה גבוהה, עם איפור ושיער חום גולש. היא דיברה עם אמה של דיז'ה ולפי קולה הבנתי שמדובר בבחורה טרנסג'נדרית. מה שהפתיע אותי, כי היא נראתה בידיוק כמו כל בחורה אחרת, ואולי במצבים אחרים לא הייתי שמה לב. דיז'ה הציגה אותי בפני כולם, מסתבר ששמה של הטרנסג'נדרית היה דיימונד, ושל הבלונדינית היה אנג'י (Angie) הן שניהן נראו לי די נחמדות, ולא יכולתי שלא לתהות למה דיז'ה לא בחרה אחת מהן שתהיה השושבינה שלה. אלי הסתכלה עליי במבט מוזר, אך התעלמתי מזה והנחתי שסתם כנראה עבר עליה יום רע או משהו.
"לאריסה, נחמד לראות אותך." טאנישה (Tanisha) אמה של דיז'ה חיבקה אותי. נפגשתי איתה פעם ראשונה בשנה שעברה ביום ההולדת של דיז'ה. "נחמד לראות אותך גם." מלמלתי. היא חייכה אליי והלכה לכיוון דיז'ה. "אני לא מאמינה שהגענו לרגע הזה!" היא אמרה לה.
YOU ARE READING
Infinity ∞
Roman d'amourאחרי שלוש שנים בזוגיות מתעללת, לאריסה קינגסלי נאלצת לברוח מהעיר שבה גדלה ולהתחיל את חייה בעיר חדשה. כדי להשאיר את הצלקות והעבר הכואב מאחור, לאריסה חיה את חייה בצורה הכי שקטה שאפשר. ונשבעת לעצמה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב אליה שוב. פליקס, נצר למש...
