Infinity ∞

פרק 51 - ההיגיון

-Felix's POV-

תמיד היינו מוזרים, אני ולאריסה.
מערכת היחסים שלי עם רוב האנשים בחיי היא סטטית. כמו קו ישר, נכון או לא נכון, שחור או לבן. אין בהם שום תוכן או עומק, שום דבר שאני חושב עליו מעבר לאינטרקציה שלי איתם. אף אחד מהאנשים בחיי לא נשאר בראש שלי יותר מידי.

אף אחד חוץ ממנה.

וידעתי, ידעתי שזה ייגמר ככה.

ידעתי שזה ייגמר ככה ובכל זאת, התעקשתי להישאר סביבה. התעקשתי שהיא תישאר סביבי. שוב, ושוב, ושוב. למרות האזהרות שתת המודע שלי נתן לי, למרות שעמוק בפנים ידעתי שהיא מי שלא רציתי שתהיה.

אני יודע, זה מסובך, זה לא מובן. אף אחד לא מבין מה הצללית שאני מדבר עליה כל כך הרבה, למה העובדה שהיא ולאריסה זו ישות אחת דפקה הכל בינינו . למה אני יודע על האקס שלה, ואיך בידיוק הרגתי אותו.

אף אחד לא מבין, חוץ ממני.

גם אם אספר, מי יאמין?

התוכנית שלי היתה לנסות לספר לה את הכל, מההתחלה, עד הסוף. כמו סיפור לפי השינה שאף אחד לא רוצה לשמוע, שהמספר עצמו משמיט חלקים ממנו. אני לא יודע למה חשבתי שזה יעבוד, הפליטת פה שלי הרסה הכל, במילא.

הדלקתי את הסיגריה השלישית להערב, בעודי נשען על הקיר ליד הכניסה למועדון שלי. עם אותה חליפה מוזרה שאני לא בטוח למה  לבשתי.

עיניי נחתו על המילה ״פתוח״ שהיתה כתובה באורות ניאון צורמים, לקחתי אבן וזרקתי אותה עליהן, צבעיהן הזוהרים התחלפו בשחור מדכא ושברי זכוכית על הרצפה.

אתה מת בשבילי.

טוב, מי יכול להאשים אותה?

לפעמים הרגשתי שאני באמת מת. כאילו כל מה שאני תלוי בו זה הגורל הדפוק שהחיים הדפוקים האלו הכתיבו לי. כמו בובת חוטים משונה. מה ששייך לי- היה רק מה שבתוך הראש שלי. המחשבות. וגם זה, היה מושפע מהגורל.

ואם אין לי שליטה על הגורל שלי, אם אני לא יכול לשנות אותו, מוטב שגם המחשבות שלי ילכו באותה הדרך.

כמו כל האנשים בחיי, חוץ מאחת- גם אני נחשבתי לעצמי כדמות סטטית .

הסתכלתי ימינה ושמאלה לוודא שאין אף אחד. חוץ מהומלס שתוי, המקום היה ריק. נגעתי בסימן האינסוף שעל ידי, מלמלתי כמה מילים ותוך שניה נפתח השער לאינפינטי. עבר זמן מאז שעשיתי את זה, לא תכננתי לחזור לשם.

זו היתה הדרך היחידה.

—————-
~Larissa's POV~
״השם הוא אלתיה.״
השתתקתי. הבטתי בפה פעור בבחורה שעמדה מולי, סרקתי אותה מכף רגל ועד ראש. מנעלי העקב השחורות עד לשיערה הגולש, היא הסתכלה עליי במבט משונה. כאילו הסיטואציה הזו היתה נורמלית עבורה.
קמתי במהירות, רצתי לעבר מיטתי ולקחתי את הסכין שהיתה מתחת לכרית שלי.
״תתרחקי ממני!״ צעקתי לעברה, אלתיה הסתכלה עליי במבט מבולבל.

״וואו, מה בידיוק פליקס אמר לך?״ היא מלמלה. הרגשתי צמרמורת עוברת בגופי רק מהאיזכור של השם שלו.

״מה אתם רוצים ממני?!״ אמרתי.

״אני בעיקר רוצה לתקן את הטעויות של האח האידיוט שלי.״ היא שילבה את ידיה.

״לא. אני לא רוצה אתכם בחיים שלי. אף אחד מכם!״ הרמתי את קולי.

״תראי, לאריסה-״ היא הלכה לכיווני. כיוונתי את קצה הסכין כלפיה.

״את יודעת שזה לא יכול לפגוע בי, נכון? בני אנוש לא יכולים להרוג אלים.״

״אני לא מאמינה לשום מילה שיוצאת לך מהפה.״

״אני לא צריכה שתאמיני לי, אני צריכה שתראי את זה בעצמך.״ היא התיישבה על מיטתי.

״כמובן שלא תוכלי לעשות את זה לבד, נצטרך את העזרה של אמא שלי. וכמובן להסתיר את זה מפליקס, לפחות לעכשיו. כי הוא ממש יתעצבן.״

״תחסכי ממני את הבולשיט הזה. מה שהיה ביני לבין אח שלך נגמר. אני לא רוצה אותו בחיים שלי יותר, זה כלכך קשה להבין?״

אלתיה נאנחה. ״תקשיבי, אני לא בידיוק יודעת מה פליקס אמר לך ומה בידיוק עובר עליו. אבל מה שאני כן יודעת זה שאכפת לו ממך, יותר ממה שאת חושבת.״

״יש לו דרך מצחיקה להראות את זה. אני בספק שאכפת לו ממישהו חוץ מעצמו.״

אלתיה עיקמה את פרצופה מעט. ״מה הוא עשה שפגע בך כלכך, לאריסה?״

״מה הוא עשה שפגע בי כלכך?״ גיחכתי.

״אני סמכתי עליו. אלתיה, ואני מבינה שזה נשמע פשוט עבורך אבל עבורי זה על גבול הבלתי אפשרי. אני סמכתי עליו עם החיים שלי. אני סמכתי עליו שאין לו מוטיבים או כוונות נסתרות כמו שחשבתי בהתחלה, חשבתי שהוא באמת מעוניין בי. ותראי אותי עכשיו. בוכה כמו מטומטמת. אז אם אין לך הסבר לאיך בידיוק אח שלך הצליח להרוס לי את החיים מחדש, אני לא מעוניינת לשמוע שום מילה שיוצאת לך מהפה.״

״דווקא יש לי.״ אלתיה מלמלה.

״אמרתי לך, זה משהו שאת צריכה לראות.״

״אני מחכה.״ הנחתי את הסכין על המיטה.

״לא, לא כאן.״ היא קמה ממקומה.

״לאריסה, אני צריכה שתבואי איתי לאינפיניטי.״

——————

A/N
סורי שזה קצת קצר אבל זה 12 בלילה ואני באילת, פשוט הרגשתי השראה ממש אקראית אז כתבתי את זה ;_; אמשיך בקרוב!