Infinity ∞

פרק 34- התסביך של הלן

טריגר: הפרעות אכילה (בולימיה)

-Hellen's POV (כי עדיין אין לי מושג מה הראשי תיבות של POV בעברית)-
"אני הולכת רגע לשירותים, אמא." אמרתי לאמי, שלא השיבה. ורק צפתה בפליקס ולאריסה מתרחקים באיטיות, ספק בהתלהבות, ספק בבלבול. אז ניצלתי את ההזדמנות ונעלמתי במהירות מהמקום, הלכתי סביב הפסטיבל ואחרי כמה דקות מצאתי את השירותים הציבוריים שתמיד היו שם, נראה היה שהכרתי את המקום שלהם כמעט כמו שהכרתי את כף ידי. נכנסתי לבפנים וחיכיתי שתא השירותים יתפנה, הרגשתי את נעלי העקב שלי לוחצות עליי ולמען האמת, רציתי ממש להוריד אותן. אבל החלטתי שלסבול בשקט תהיה החלטה טובה יותר.
אחרי כמה דקות יצאה אישה מבוגרת מהתא והלכה לעבר הכיור לשטוף ידים, הבטתי בה לכמה דקות וחיכיתי שהיא תצא, ואז נכנסתי לתוך התא. השארתי את הדלת מאחוריי פתוחה כדי שאוכל לשמוע אם חלילה מישהו נכנס. למזלי, בשירותים של הפסטיבל היה רק תא אחד אז תמיד היה רק בן אדם אחד בפנים, אבל לפעמים אנשים נכנסו סתם להסתכל על עצמם במראה או לשטוף ידיים, אז אין לדעת.
שלקחתי את הגומיה שהייתה על ידי ואספתי את שיערי, הרגשתי את המסקרה שלי נשטפת בזרם קטן של דמעות, ומחיתי אותן במהירות, מלמלתי לעצמי שאלך ואסדר אותה אחר כך. הסתכלתי על מכסה האסלה ופתחתי אותו באיטיות, בעודי משחזרת את כל מה שאכלתי היום-
אייס קפה של סטארבקס- 50 קלוריות, הייתי חייבת לקחת את הקצפת? מאפה קינמון- 400 קלוריות, נודלס עם ירקות- 300 קלוריות, סלט גדול, 150 קלוריות. מינוס ה200 קלוריות ששרפתי- אוף. זה לא מספיק!
נאנחתי לעצמי בייאוש, עוד דמעת מסקרה סוררת ירדה מעיניי, אך אותה לא הספקתי לנגב והיא השאירה שובל של איפור שחור שכנראה גם פגע בסומק הורוד שהתאמצתי כל-כך לשים. פתחתי את מכסה האסלה וירדתי על רגליי, עוצמת את עיניי שניה לפני שדחפתי שתי אצבעות לגרון, ונתתי לכל הקלוריות ולכל מה שנשאר ממני לצאת החוצה.
זה כל-כך מוזר איך לאריסה, עם האדישות שלה וההתנהגות הקרה, יכולה למצוא מישהו שיסתכל עליה כמו שפליקס מסתכל עליה. ואני, עם השפתיים העגולות והמושלמות, הגוף הקטן והרזה שאני כמעט מצליחה להשיג, לא יכולה למצוא שום דבר כזה.  אולי אני גרמתי לזה, אולי הנואשות שבי, שגרמה לי לשנות כמעט כל איבר בגופי כדי לאהוב את עצמי, הייתה שום דבר חוץ מניסיון כושל ועשתה בידיוק ההפך. חשבתי שאני מחפשת אישור מהחברה בקשר למראה שלי, אבל זה לא היה מה שחיפשתי. ועכשיו אני לא מסוגלת להפסיק, אני לא יכולה להפסיק להראות פתאטית. להיות בחורה בת 22 שמכורה לניתוחים פלסטיים וללהקיא.
------
"איפה היית?" אמי שאלה אותי, אחרי שהייתי רבע שעה בשירותים.
"בשירותים." סיננתי. היא באמת לא שמה לב. הוצאתי מהארנק שלי אודם אדום ותיקנתי את האודם שנהרס.
"את באה איתי לבופה המרכזי?" אמי שאלה אותי, הרגשתי את הפנים שלי מחווירות והאודם כמעט נשמט מידיי.
"לא, ראיתי דוכן עם צעיף יפה מקודם, אני חושבת שאחזור לשם לקנות אותו." שיקרתי.
"אה, בסדר." אמי חייכה אליי.
"תצטרפי אליי מאוחר יותר." היא נופפה אליי, והלכה לעבר הבופה.
טוב, באמת כדאי שאתחיל לחפש דוכן עם צעיפים.