מצחיק שאתה אומר את זה, אתה כרגע זרקת את כל הסיכויים שלך להציל אותה לתיהום" יופי, אלת'יה. פליקס נאנח לעצמו ושם את הסיגריה בפיו.
הוא היה באותו המועדון שהיה בו שפגש את לאריסה לראשונה, זה היה סוג של המקום הקבוע שלו שהוא היה צריך להתנתק מעצמו ומהחיים לרגע.
הוא זרק את הסיגריה ונכנס לבפנים. זה לקח בידיוק עשר דקות עד שבחורה ברונטית שמה לב אליו, והוא מצא את עצמו מתנשק איתה בשירותים של המועדון. מה חדש? הבחורה הורידה את חולצתו והוא בא לפתוח את הרוכסן שבשמלתה, הדברים של לאריסה ושל אחותו המשיכו להדהד בראשו ולא נתנו לו מנוח.
הוא שיחרר את אחיזתו מהבחורה הברונטית. "לא היום." הוא מלמל. ויצא מן השירותים במהירות.
----
היום של לאריסה עבר לה די במהירות, היא הדחיקה את מה שקרה בלילה שלפני עם פליקס, וניסתה לשכנע את עצמה שהכל היה הזיות. שהמוח שלה משטה בה. אבל זה הפריע לה, הפריע לה כל-כך והיא לא ידעה כבר על מי לצעוק, על עצמה, עליו. על כל בן אדם רנדומלי.
זמזומיו של ג'יימי קטעו את מחשבותיה, היא נשענה על השולחן שלה והסתכלה עליו בבוז.
"זה יום עמוס היום." טיילור נכנסה למטבח עם רשימת הזמנות בידיה.
"שאלוהים יעזור לי." ג'יימי לקח את חלק מההזמנות והסתכל עליהם באימה. לאריסה לקחה את שאר ההזמנות ונאנחה.
"אני לא מבינה את זה! הזקן האידיוט הזה משאיר אותנו לבד פה לנהל את המסעדה שלו ופשוט הולך לו!" טיילור אמרה בעצבים.
"פיטר הוא לא הבוס הכי טוב בעולם, אבל הוא משתדל." ג'יימי מלמל במבוכה. טיילור גלגלה את עיניה ויצאה מהמטבח.
"לאריסה, יש סיכוי שתוכלי להביא פסטה מהמחסן? די נגמר פה.." ג'יימי הצביע על חבילת הפסטה הריקה.
"אתה לא יכול לעשות את זה?" לאריסה שאלה.
"אני צריך לעבוד על הרוטב. יש כל-כך הרבה הזמנות וטיילור עסוקה, בבקשה, לאריסה." הוא ביקש, לאריסה נאנחה. "בסדר." היא אמרה, והלכה לכיוון המחסן.
-----
חדר המחסן היה חדר קטן וצר, ארבע קירות עם מלא מדפים וארון ענקי באמצע.
לאריסה לחצה על מתג האור והסתכלה באימה על חדר המחסן. כמה שהיא שנאה מקומות כאלו קטנים ומחניקים. היא לקחה נשימה ונכנסה לבפנים, חמש שניות ואני בחוץ. היא אמרה לעצמה.
הארון עם הפסטה היה מאחורי הדלת, אז לרוע מזלה היא נאלצה לסגור את הדלת אחריה, היא השתנתה מכמות האבק. "מישהו מנקה פה בכלל?" היא מלמלה לעצמה.
היא הושיטה את ידה ולקחה את הפסטה שג'יימי ביקש. למה האידיוט הזה לא יכל לעשות את זה בעצמו? זה לא כזה מסובך. היא נאנחה. היא ניסתה לפתוח את ידית דלת היציאה מהמחסן, אך ללא הצלחה.
"שיט!" היא פלטה. לא. אין סיכוי שנתקעתי פה. היא ניסתה לפתוח שוב את הדלת. למה הטמטום הזה קורה דווקא לי. היא צחקה על עצמה לרגע.
שהבינה שלא תצליח לפתוח את הדלת היא נשענה עליה והתיישבה. אחרי כמה דקות היא הרגישה את קירות המחסן סוגרים עליה, לאט לאט. ולא נותנים לה מקום לנשום. זה החסרון בלהיות קלסטרופובית. היא נאנחה לעצמה.
אוקיי, תנשמי, לאריסה- אחת, שתיים, שלוש. היא הרגישה איך מסך עיניה הופך לשחור לאט לאט, והגוף שלה נכנס לפאניקה. היא לא זזה מילימטר והמשיכה לשבת על רצפת המחסן. היא עצמה את עיניה ונסתה להתרכז בנישמותיה. אוקיי. אולי יש פה מפתח כלשהו? היא רצתה לקום ולחפש, אך היא הייתה קפואה ולא הצליחה להרים את עצמה.
עיניה היו עדיין עצומות ששמעה קול קורא בשמה. אותו קול ששנאה כל-כך.
"לאריסה.."
YOU ARE READING
Infinity ∞
Lãng mạnאחרי שלוש שנים בזוגיות מתעללת, לאריסה קינגסלי נאלצת לברוח מהעיר שבה גדלה ולהתחיל את חייה בעיר חדשה. כדי להשאיר את הצלקות והעבר הכואב מאחור, לאריסה חיה את חייה בצורה הכי שקטה שאפשר. ונשבעת לעצמה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב אליה שוב. פליקס, נצר למש...
