Infinity ∞

פרק 24- הממטרות

"The nightmare"
זה היה השם של המועדון, הוא נראה בידיוק כמו בפעם שעברה שלאריסה היתה פה, האורות המסנוורים, כמות האנשים העצומה, רוקדים כיאלו אף אחד לא מסתכל. ולאריסה שמצמידה את ג'קט הג'ינס שלה, עומדת ליד דיז'ה שלבשה שמלה כסופה ונוצצת, ועגילי חישוק גדולים, ואחזה בידו של ג'ייקוב, מדברת איתו ועם חבריו. לאריסה עמדה בצד בשקט והביטה בה, כן, ממש צריכה אותי. היא גלגלה את עיניה. היא סרקה את המועדון ועיניה נחתו על קבוצת האנשים שעמדו ליד הבמה, והביטו בהערצה בזמר ששר, שלאריסה לא הצליחה לראות את פניו. אבל משהו בקול שלו היה מוכר לה.
"אני כבר חוזרת." היא מלמלה. דיז'ה הסתכלה לכיוונה והביטה בה הולכת לכיוון הבמה, שניה לפני שהמשיכה את שיחת החולין הלא חשובה עם חברו של ג'ייקוב.
-
הקול של הזמר לא היה עמוק מידי, אך לא גבוה מידי, ניכר היה להבחין שהוא אינו זמר מקצועי, אבל בכל זאת הוא היה נעים לאוזניים, ובאיך שהקהל ובמיוחד הבנות הסתכלו עליו, ניכר היה להבחין שהוא היה נעים גם לעיניים. לאריסה פלסה את דרכה בין הקהל, וניסתה לא להיתקל באף אחד. אם יש דבר אחד שהיא שנאה יותר מהכל, היה מגע.
היא הצליחה להידחף יחסית לקדמה, ופיה נפער כמעט בתדהמה שראתה את הבחור שעמד על הבמה, הוא לבש חולצה שחורה רפויה שחשפה חלק מחזהו, שיערו הכחול היה מפוזר והוא הטה את המיקרופון הצידה, כיאלו היה רוקסטאר או משהו. הוא עצם את עיניו ונסחף למילים. היה בקלות אפשר להתמכר אליו גם אם היה לו קול מזעזע, והאמת היא- שהיה לו קול לא רע בכלל. הוא הבחין בלאריסה מיד וקרץ לה, בעודו ממשיך לשיר. עיניו הכחולות ומחשבותיה ממוקדות בה, ולרגע הוא חשב שישכח את המילים של השיר. לאריסה גלגלה את עיניה וצפתה בו לכמה דקות. הבטחון העצמי שלו היה בשמים, כיאלו זה היה כל-כך טבעי וכל-כך פשוט לעמוד על במה בידיעה שכל-כך הרבה אנשים צופים בך. שכל העיניים עליך. רגע, אבל אם אני בשורה הראשונה יחסית, הייתכן ואנשים מסתכלים עליי? אני הרי כל-כך בקדמה, בולטת. אוי, לאריסה. מה לעזאזל את עושה?

אני צריכה אוויר.

-
לאריסה ישבה על המדרכה מחוץ למועדון, מסתכלת על האנשים שיוצאים ונכנסים, חבורת בנות רעשנית, ואז חבורת גברים בגיל ה40, ואז בני נוער שלא אמורים להיות כאן, ואז-

"את לא זוכרת מה קרה בפעם האחרונה שבאת לפה?" היא שמעה את קולו של פליקס, שעמד מאחוריה ושילב את ידיו. היא לא טרחה אפילו להסתובב. אז הוא הלך והתיישב לידה.

"אני זוכרת. זה משהו שקצת קשה לשכוח." היא מלמלה.

"למה יצאת החוצה? זה נראה כיאלו החברים שלך די נהנים." פליקס אמר, ולאריסה הרגישה שהיא מתעצבנת קצת. אני אף פעם לא אהיה כמוהם, לא כמוך, עומדת ככה בבטחון על במה, לא כמו דיז'ה, שמתחתנת עם מישהו, לא כמו כל בן אדם נורמטיבי!