"לא.. זה לא אמיתי. אתה לא אמיתי!" לאריסה אמרה, מסתכלת על הסימן שבידה באימה.
פליקס עמד מאחוריה ושילב את ידיו. מסתכל עליה במבט תמוה.
"תצא לי מהבית! תצא מהחיים שלי!" היא צעקה לעברו.
"תצא לי מהראש!" ידיה החלו לרעוד. בעודה מביטה בהשתקפותה ובהשתקפותו במראה.
"לאריסה.." הוא מלמל
"תצא לי מהראש! תצא לי מהראש!" היא המשיכה לצעוק. היא שמה את ידיה על ראשה ועצמה את עיניה בחוזקה. בעודה מתהלכת בחדר.
"לאריסה!"
"לא! אתה לא אמיתי! אני משתגעת! אני משתגעת!" היא חזרה על עצמה. פליקס הסתכל עליה בדאגה. היא הייתה באי שקט מופתי. הוא בחיים לא ראה מישהי בחרדה כזו עמוקה. מה גרם לה להיות ככה? מי גרם לה להיות ככה?
"הם צדקו. צריכים לנעול אותי בחדר סגור במוסד לחולי נפש. הם צדקו! שום דבר לא יעזור לי, שום דבר-" היא הפסיקה להתהלך בחדר שהרגישה את זרועו של פליקס נוגעת בשלה. עיניו הכחולות הסתכלו עליה בדאגה. ועל פניו לא היה את החיוך השטני האופייני לו.
"אני לא יודע מה גרם לך להיות ככה. אבל אני מבטיח לך, אנחנו נתקן את זה." לאריסה השתתקה לשניה. ואז הביטה באימה בידו שהיתה על זרועה. לא. לא!
"תעזוב אותי!" היא התרחקה ממנו. הוא ניסה להתקרב אליה שוב. הוא לא היה מוכן לוותר עליה. היא הזכירה לו את הצללית יותר מידי.
"לאריסה, אני-"
"תצא מהחיים שלי!" היא צעקה ודחפה אותו.
כשידיה נגעו בו, הופיע מולה הבזק אור עז שגרם לה לעצום את עיניה. כשפקחה אותן, היא הייתה במקום אחר לגמרי שלא הזכיר לה את הבית שלה. מולה עמד גבר מבוגר וגבוה. עם שיער לבן בהיר ועיניים כחולות בידיוק כמו של פליקס, שלבש כתר קטן עם קריסטלים על ראשו, ובגדים כסופים שהיו אופייניים לסרטי פנטזיה.
״איך אתה נכשל בזה שוב?!״ הוא צעק. לאריסה נבהלה.
"א-אני מצטער." היא שמעה קול מאחוריה.
שהסתובבה לא יכלה להאמין למראה עיניה. זה היה פליקס. גירסה צעירה שלו. שיערו הכחול היה ארוך בקצת ממה שהוא עכשיו והוא לבש רק מכנסיים אפורים רפויים, והסתכל באימה על הגבר שמולה.
"מצטער? אם היית קצת יותר אחראי אולי באמת היית ראוי לכתר!" הגבר אמר בזלזול.
פליקס הצעיר השפיל את פניו. לאריסה פערה את פיה. זה נראה שלא הגבר הזה ולא פליקס מסוגלים לראות אותה. האם היא הייתה כלואה בסוג של זיכרון?
"אני אשתפר, אבא. אני מבטיח." פליקס מלמל. על מה לעזאזל הם מדברים?
"כדאי לך." אביו השיב לו, הסתכל עליו במבט מאיים, והחל ללכת לכיוונו.
"אבל שלא תחשוב שלחוסר אחריות שלך אין תוצאות, שתים עשרה." אביו של פליקס לקח את החרב שהיתה מונחת על הרצפה, והניף אותה לכיוונו.
"לא!" לאריסה צעקה באימה. אך לפני שהספיקה לזוז, הופיע הבזק אור נוסף ועיניה נעצמו שוב. שפקחה אותן היא הייתה שוב בחדרה. פליקס עמד מולה. עם מבטו המודאג. אך הפעם הוא היה רחוק.
היא עצרה לשניה והסתכלה על כפות ידיה באימה. מה קרה כאן?
היא הרימה את מבטה והסתכלה על פליקס. הוא הסתכל עליה במבט אדיש.
"פליקס, א-" היא עמדה להגיד משהו. אבל לא ידעה מה.
הוא הפנה את מבטו אליה בפעם האחרונה, ונעלם כלא היה. מותיר את לאריסה לבד עם המראה השבורה שבחדרה.
לאריסה הסתכלה במקום שבו עמד לכמה שניות. ידיה לא הפסיקו לרעוד לשניה. היא הסתובבה בחזרה למראה והשתקפותה השבורה הסתכלה עליה.
אין סיכוי שזה אמיתי. אין שום סיכוי. אני לא יודעת מה פליקס אמור להיות אבל אני לא חלק מזה.
היא הביטה בידיה באימה. אני דחפתי אותו.
הדחיפה שלה לא השפיעה על פליקס כנראה כי הוא חזק ממנה. אבל החיזיון שראתה הפריע לה. ייתכן שהקשר הלא מוסבר בינה לבין פליקס גרם לזה, ייתכן שהיא עוררה נקודה רגישה. אם מישהו היה עושה לה את זה.. היא הייתה קורסת. כל הזכר של עברה גרם לה להתקף חרדה.
והנה היא, הבחורה החרדתית, שהבטיחה שלא תרים יד על אף אחד, שברה את ההבטחות של עצמה. לא משנה כמה לאריסה שנאה את פליקס, היא ידעה כמה קשה זה לסחוב טראומה. גם עבור בן אדם כמוהו שמשדר ביטחון, גם אם יש לו כוחות על טבעיים וגם אם הוא אל או מלאך או מה שהוא לא אמור להיות. גם אם הוא פרי דמיונה, היא ידעה כמה קשה זה שכל דבר קטן מזכיר דבר גדול. והיא שנאה את עצמה יותר מאי פעם באותו רגע. היא שנאה את עצמה יותר ממה שהיא שנאה את פליקס.
היא נגעה בחלק השבור של המראה והסתכלה על פרצופה שהיה חצוי בין השברים. היא הרגישה איך כל הזכרונות צפים לה ברגע, איך המגע של פליקס ושל כל בן אדם אחר הרגיש לה כמו עוד מהלומה על גופה, כמו עוד אגרוף, עוד סטירה. גם אם הם התכוונו לדבר אחר לגמרי. היא נזכרה איך היא הייתה צריכה לשכנע את עצמה שדיז'ה היא זו שמחבקת אותה, ושהיא לא עומדת לקרוע את שמלתה ולהפיל אותה לרצפה. שאף אחד לא יאיים עליה עם סכיני הברזל במסעדה שבה היא עובדת.
כל האנשים האלו.. אף אחד לא באמת התכוון לרעתה, אף אחד לא עמד לפגוע בה. אבל הפרצוף של האחד שכן עלה בזיכרונה.
כל סיטואציה, כל סיוט, כל כדור שהיא לקחה..
הזכיר לה את דאקס רובינסון.
YOU ARE READING
Infinity ∞
Romanceאחרי שלוש שנים בזוגיות מתעללת, לאריסה קינגסלי נאלצת לברוח מהעיר שבה גדלה ולהתחיל את חייה בעיר חדשה. כדי להשאיר את הצלקות והעבר הכואב מאחור, לאריסה חיה את חייה בצורה הכי שקטה שאפשר. ונשבעת לעצמה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב אליה שוב. פליקס, נצר למש...
