Infinity ∞

פרק 38- Ring around the rosie

נ.ק לאריסה

"ואיך לאזעזל אני אמור לחשב את הגודל של הצלע הזו?" פליקס הסתכל על הדף בחוסר רצון.

צחקקתי לעצמי. "טוב, אם היית יודע מה זה משפט פיתגורס.."

"אוי נו, זין על זה!" הוא מחה. והסתכל על הדף בניסיון להתרכז, הפרצוף של פליקס שהוא מנסה להתרכז במשהו משום מה משך את המבט שלי קצת יותר מידי, הוא מכווץ את העיניים שלו בצורה משונה כזו, ותופף עם העיפרון על סנטרו בקצב מוזר.

-כעבור שעה-

"סיימתי!" זרקתי את העיפרון על הרצפה בתנועת ניצחון, והפנתי את מבטי לפליקס שוב. שמסתבר שהוא בכלל נרדם, הראש שלו היה מושען על קצה הספה והעיפרון היה עדיין בידו השמאלית. כמובן. מלמלתי לעצמי. העיקר הוא התנשא עליי.
בפליקס היה משהו מסתורי, לא רק באופי, גם במראה החיצוני שלו. בחיים לא ראיתי בן אדם עם צבע שיער משונה כזה, זה היה מן כחול כהה אבל הוא היה בוהק יחסית, בדרך כלל שאנשים צובעים את השיער שלהם יכולים לשים לב שזה לא הצבע הטבעי, אצלו זה נראה די שונה, השיער שלו היה מפוזר מעט והעיניים שלו היו עצומות, אני חושבת שזו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו כל-כך רגוע. וזה היה נחמד לראות, לרגע קינאתי בו. אבל ידעתי שמה שהולך בראש שלו לא היה פחות ממה שהולך בשלי. ואת ההוכחה לכך קיבלתי אחרי כמה דקות, ידו הימנית התחילה לרעוד מעט והוא זז באי נוחות.
"פליקס?" מלמלתי, ונגעתי קצת בכתפו הימנית.
"ל..לא." הוא מלמל.
"פליקס, תתעורר!" הרמתי את קולי, הוא פתח את עיניו בהפתעה והסתכל עליי לרגע. הוא העביר את ידו בשיערו לרגע והתרומם.
"שיט." הוא מלמל, והלך במהירות לעבר המטבח. הסתכלתי עליו ועקבתי אחריו, לא הוצאתי הגה מפי, הוא לקח כוס מים ושתה ממנה בשקט. נשענתי על המקרר במטבח והבטתי בו.
"נרדמתי, נכון?" הוא מלמל, ושפשפה את עינו הימנית.

"פליקס.."

"לאריסה, אל." הוא קטע אותי.

"אני רגיל לזה. זו לא הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה." היא הנידה בכתפיה.
"לכולם יש סיוטים, פליקס."

"אלו לא סיוטים, אלו-"
"זכרונות." מלמלתי. הוא הביט בי בתמהון והשפילה את מבטו.

"הזכרונות האלו שרודפים אותך, ולא נותנים לך מנוח. כל פעם שאתה סוגר את עינך, מנסה לקבל קצת שלווה והפסקה מהטמטום של העולם הזה- הם שם, ואתה יודע מה הכי מעצבן? שהם מרגישים כלכך.."
"אמיתיים." הוא השלים אותי. והושיט לי כוס מים נוספת, לקחתי אותה ממנו וצפיתי בו שהוא נשען על ידי.

"סליחה." הוא מלמל.

" על מה אתה מתנצל?" עקמתי את פרצופי.

"הטמטום שלי." הוא שפשף שוב את עיניו.

"זה בסדר." חייכתי אליו, הוא החזיר לי חיוך קטן.

"היי.." לקחתי נשימה עמוקה.

"אתה רוצה להישאר פה?" שאלתי, מה שהפתיע גם אותי וגם אותו.

"זה יהיה נחמד." הוא הניח את כוס המים שלו על השולחן.

"חושבת שנצליח להירדם?"

"יש רק דרך אחת לגלות."

-------
"מה זה אמור להיות?" פליקס אמר בהפתעה, ישבנו על הספה מול הטלוויזיה.

"ערוץ ההיסטוריה." השבתי.

"וזה אמור לעזור לנו להירדם?"

"אתה צוחק עליי? היסטוריה זה אולי הדבר הכי בלתי נסבל ומשעמם בעולם." שילבתי את ידי.

"ההיסטוריה שלכם? את האמת שאין לי מושג. אבל אני יכול להגיד לך שההיסטוריה של אינפיניטי באמת משעממת." הוא נשען על הספה, השענתי את ראשי על אחת הכריות.

"אבל שחושבים על זה- מי אנחנו בלי היסטוריה?" הוא הוסיף.

"סתם אנשים משעממים." צחקתי. יכולתי להרגיש שהוא מביט בי, ושהאווירה בינינו הייתה קצת שונה מבדרך כלל.

"על מה זה בכלל?" הוא שאל והצביע על הטלוויזיה.

"המוות השחור, אני חושבת. זו הייתה מגפה שהתפרצה באירופה לפני... מלא זמן, אני חושבת." אמרתי.

"נו, אז את לא עד כדי כך גרועה בהיסטוריה."

"את האמת שאני יודעת על זה רק בגלל שדיז'ה מכורה לתיאוריות קונספירציה, ויש מלא תאוריות קונספירציה סביב זה." הסברתי.

"תאוריות קונספירציה זה בולשיט." הוא מלמל.

"זה אירוני, אתה בערך תיאוריית קונספירציה מהלכת."

"יש לך נקודה."

היה רגע של שקט בינינו, הוא השעין את ידו הימנית על הספה, בידיוק סביב איפה שאני ישבתי. הרגשתי שעיניי נעצמות, אני חושבת שהדבר האחרון ששמעתי זה לילה טוב שקט במיוחד, וכנראה היו שם עוד דברים- אבל אני רק חיכיתי לסיוטים שלי, שמשום מה, מעולם לא באו.